1
ערעור מסוכן
בחלוף שבוע מהכרעת הדין במשפט אלאור אזריה, תמונת האפשרויות העומדות בפני החייל, שהורשע כזכור בעבירה החמורה של הריגה – הולכת ומתבהרת. בתוך שבועות בודדים צפוי אזריה לעמוד בפני דילמה לא פשוטה: האם להעדיף סיכוי גבוה ליציאה קרובה לחירות, או שמא לבחור במאבק על הצדק כפי שהוא רואה אותו.
בניגוד לכל נאשם רגיל, אזריה נקלע מתוקף נסיבות מעשהו לעולם משפטי שונה, נפרד במידה רבה ממערכת החוק הישראלית הרגילה - עולם המשפט הצבאי. בעולם הזה חלים כללים שונים מהמקובל בשורה של נושאים ובין היתר בנושא אחד, קריטי לענייננו: החנינה. מי שנדון בדין פלילי רגיל יכול לפנות לבקשת חנינה לגורם אחד בלבד: נשיא המדינה. בחוק השיפוט הצבאי, לעומת זאת, קיימים מסלולים אלטרנטיביים לחנינה הנשיאותית.
כדי להבין את הדילמה שבפניה יעמוד בקרוב אזריה, צריך להידרש לסעיף 442 בחוק השיפוט הצבאי. על פי סעיף זה, ברגע שפסק דין צבאי הפך חלוט, נפתח חלון זמן של 30 יום שבהם רשאי מי שהוסמך לכך בחוק להעניק לחייל המורשע "הקלה בעונש". סמכות ההקלה היא רחבה מאוד, ולמעשה דומה לסמכות החנינה, מלבד נושא מחיקת הרישום הפלילי (נושא שנמצא רק בסמכות הנשיא). על פי החוק, סמכות ההקלה בפסק דין של בית דין צבאי בערכאה ראשונה נתונה לראשי מחוזות השיפוט, או בעברית פשוטה: אלופי הפיקוד. במקרה של אלאור אזריה זהו אלוף פיקוד המרכז רוני נומה. אגב, גם לנשיא המדינה ראובן ריבלין נתונה הסמכות לחון כל חייל, וכמובן את אזריה. אולם על פי הנוהל המחייב, חייל שעדיין לא מיצה את אפשרות בקשת ההקלה בעונש אינו יכול להעביר לנשיא המדינה בקשה לחנינה.
משורת התבטאויות של שר הביטחון ושל ראש הממשלה בתקשורת, ניתן להבין שאזריה צפוי לזכות להקלה בעונשו השקולה לחנינה, אם רק יבקש זאת. מדובר, צריך לזכור, בהליך פשוט בהרבה מזה של חנינה רגילה, והסיכוי לזכות בהקלה בצבא גבוה משמעותית מהסיכוי לקבל חנינה מהנשיא כעבריין אזרח.
אז איפה הבעיה? בדרישה שמציב החוק לפיה פסק הדין צריך להיות "חלוט" כדי שניתן יהיה להעניק לחייל הקלה בעונש. "חלוט" הוא פסק דין שאי אפשר יותר לערער עליו. מרגע שניתן פסק דין בבית דין צבאי בערכאה ראשונה, כלומר מרגע הקראת גזר הדין (שהוא בעצם חלקו השני והמסיים של פסק הדין), יש לחייל תקופה של 15 יום שבה הוא רשאי לערער. אם הוא לא הגיש ערעור בתוך תקופה זו, הופך פסק הדין לחלוט. במידה שכן הוגש ערעור, הרי שעד לסיום שמיעת הערעור פסק הדין איננו חלוט, משום שהוא עדיין יכול להשתנות. בנוסף לכך, גם לאחר שניתן פסק דין בבית דין צבאי לערעורים, ישנו עדיין פרק זמן של 30 יום שבהם ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. גם במקרה זה חל אותו הכלל בשינויים מחייבים, ורק פסק דין של בית המשפט העליון הופך חלוט ברגע שניתן.
לאור זאת אלאור אזריה יצטרך להחליט ממש בקרוב האם לוותר על ערעור ולמהר להגיש בקשת הקלה שסיכוייה גבוהים, או לערער ולהילחם על חפותו. לפי הקולות שנשמעו מספסלי ההגנה לאחר הכרעת הדין, ולנוכח צירופו של עו"ד יורם שפטל לצוות ההגנה, נדמה שאזריה מתכונן ברצינות לאפשרות השנייה. אולם מבט מפוכח בסיכויי הערעור לאור הדרך שבה נכתב פסק הדין בבית הדין הצבאי, מלמד שייתכן שזו עשויה להתברר כבחירה לא מאוד חכמה.
2
כשכבודה נכנסת לפוליטיקה
מפלס החרדה בקרב אבירי מסדר שומרי החותם של הדמוקרטיה הישראלית גבוה במיוחד בימים אלה, במיוחד ככל שהדברים נוגעים לאבירי המשפט שביניהם. לפני כמה שבועות היה זה נשיא בית המשפט העליון לשעבר, פרופ' אהרון ברק, שתקף במילים חריפות את שרת המשפטים איילת שקד, וטען שבית המשפט העליון צריך להתנהל "כמו משפחה". במוצאי השבת האחרונה הצטרפה למתקפה בת חסותו של ברק ומי שירשה אותו בראש בית המשפט העליון, הנשיאה בדימוס דורית ביניש. השופטת ביניש, בצעד חסר כל הדר שיפוטי, הגיעה במוצאי השבת האחרונה לאולפן ערוץ 2, ומרגע שנפתח המיקרופון לא פסקה מלתקוף.
ביניש, שטיפחה בתקופתה באדיקות את מורשת מורה ורבה אהרון ברק, מעולם לא ניחנה במזג הפוליטי והשיפוטי שלו. כך שגם הפעם האמירות שיצאו מפיה היו מעודנות הרבה פחות. היא פתחה בהגנה על מערכת השיפוט הצבאית בעקבות המתקפות סביב משפט אזריה. "יש מספר מסגרות שבזכותן אנחנו יכולים בכל זאת להתקיים כחברה וכמדינה דמוקרטית אחת - וגם המילה דמוקרטית עוד מעט נחשבת למילת גנאי. המסגרות האלה, שבאמת צריכות לאחד את כל הפלגים, הן מצד אחד צה"ל ומצד אחר בתי משפט עצמאיים", ציינה ביניש וקוננה, "יש לי תחושה שיש ניסיונות לקעקע את הבסיס הזה. שמענו השבוע ביטויים מזעזעים, זה מתפשט כאש בשדה קוצים ואנחנו יודעים מה המשמעויות. ולכן הגיע הזמן שנזדעק ונתריע על כך".
כמנהג בני קבוצתה החברתית, מיהרה ביניש לשלוף גם הפעם את האיום ב"סוף הדמוקרטיה", כשהיא מתייחסת ליוזמות השרה שקד בנושא בחירת השופטים. לדבריה, יוזמת שקד לחיזוק הצד הפוליטי בוועדה היא "סוף הדמוקרטיה. שופט צריך להיות מקצוען, השופטים לא צריכים להיות חלק מהמהלכים הפוליטיים". אגב כך גרמה לנו ביניש לתהות פעם נוספת בשאלה הלוגית המסקרנת: כמה פעמים יכולה דמוקרטיה אחת לבוא אל קיצה. אולם פרט לשאלה הצינית הזאת, אולי כדאי להזכיר לנשיאה בדימוס ששופטים מדברים באמצעות פסקי הדין שלהם. נאומים פוליטיים וראיונות באולפני טלוויזיה הם זירתם של הפוליטיקאים. אם מחפשים את הסיבות לירידה באמון הציבור בשופטים, ייתכן שאפשר למצוא אותם גם בערבוב התחומים הזה.
3
בין ברלין לירושלים
החלטת עיריית ברלין, בעקבות פנייתם של פעילים פרו-ישראליים, להאיר את שער ברנדנבורג בצבעי כחול ולבן, עשויה להיראות לרבים בישראל כמחווה ריקה מתוכן. הרי היא לא תחזיר את הנרצחים לחיים, ואיש גם איננו משלה את עצמו שהרוח האירופית האנטי-ישראלית תשתנה בעקבות המחווה הסמלית. למרות זאת לא צריך לזלזל במהלך, שהוא למעשה אחד מרבים בשרשרת של מחוות למדינות שבהן אירעו פיגועי טרור קשים.
אחת ההתמודדויות הקשות ביותר שמדינת ישראל עומדת מולה בעולם המערבי, בעיקר במדינות אירופה, היא הקושי בהכרה בפיגועים המתרחשים בישראל כפיגועי טרור. האירופים, כך מתברר, לא מזדרזים להתייחס לפיגועים, אפילו נגד נשים וילדים, כאל פעולות טרור המצדיקות נקיטת צעדים בינלאומיים נגד הטרוריסטים שעומדים מאחוריהן ונגד שולחיהם. הפיגוע בארמון הנציב עלול היה להיות עוד מקרה מסוג זה, במיוחד כאשר לוקחים בחשבון שהנרצחים בפיגוע היו חיילים והפיגוע התרחש באזורים שמבחינת האירופאים הם בבחינת "שטח כבוש".
החלטת עיריית ברלין להביע הזדהות עם העם הישראלי ועם מדינת ישראל למרות זאת, מלמדת אולי על התחלה ראשונית של הבנה למצבה של ישראל מבחינת המלחמה בטרור. ההחלטה הזאת היא הצעד הסמלי ביותר, אולם היא מצטרפת לגינויים מקיר לקיר בעולם לפיגוע, שעשויים אולי לרמוז שלא אבדה תקוותנו גם בנושא הזה.
***הפינה הכלכלית***
המשקיעים והגדר
במשרד האוצר הזדרזו השבוע לדווח לציבור על ירידה חדה ברכישת דירות בחודשים אוקטובר-נובמבר 2016. מדובר בנתונים שנאספים על ידי רשות המיסים באמצעות סיכום הדיווחים למס שבח. מהם עולה כי בחודש אוקטובר 2016 נרשם שפל של חמש שנים בנתוני רכישת הדירות בישראל. באוצר מיהרו לחגוג את ירידת שיעור המשקיעים בקרב רוכשי הדירות, דבר שיכול ללמד על השפעה ראשונית של אפקט מס הדירה השלישית על השוק.
אבל גם באוצר הודו כי לשפל הנוכחי ישנן עוד סיבות, פרוזאיות הרבה יותר. כך למשל, חודש אוקטובר, חודש השפל העיקרי, היה השנה חודש החגים. כל חגי תשרי, מתחילתם ועד סופם נפלו באוקטובר. מטבע הדברים, מספר העסקאות שיכולות להיחתם בחודש שכזה, שמספר ימי העסקים בפועל בו נמוך מאוד, הוא קטן יותר. סיבה שנייה לירידה במספר הכולל של העסקאות הוא ההמתנה של זוגות צעירים רבים למכרזי מחיר למשתכן. התוכנית כולה החלה אמנם לפעול, ורבבות זוגות צעירים כבר נרשמו להגרלות השונות. אולם מספר החוזים שנחתמו במסגרתה עדיין אינו מאוד גבוה. מנגד, מרבית הזוגות הצעירים שנרשמו לתוכנית יצאו במקביל משוק הדירות הרגיל והפסיקו לחפש דירה באפיקים הרגילים כמו שוק הדירות מיד שנייה. התוצאה היא ירידה זמנית נוספת במספר עסקאות רכישת הדירות, שצפויה ככל הנראה להתאזן בהמשך.
אך למרות שתי ההסתייגויות הללו, באוצר מתעקשים שקיימת ירידה ממשית במספר המשקיעים מקרב כלל רוכשי הדירות. מממוצע של 20 אחוזים של משקיעים מקרב כלל הרוכשים בשנה האחרונה, ירדו המספרים לכ‑17 עד 18 אחוזים בחודשיים הרלוונטיים. באוצר מציינים בהקשר זה תופעה נוספת, שייתכן שמעניקה רמז להבנת ההתרחשות. על פי נתוני האוצר, חלה במקביל לירידה במספר המשקיעים שרוכשים דירות גם ירידה במספר המשקיעים שמוכרים דירות. כאשר מנסים להבין את הקשר ההגיוני בין שתי התופעות, עולה הסבר אחד פשוט מאוד: לפני שינויי רגולציה משמעותיים מעדיפים רבים פשוט להמתין ולחכות. מי שמתלבט אם לקנות ממתין, ומי שמתלבט אם למכור ממתין גם הוא. התופעה הזאת נכונה במיוחד לגבי משקיעים, שבשבילם הדירה אינה צורך מיידי ואינה מיועדת להיות קורת גג. מטבע הדברים, הרצון להבין את השינויים הצפויים, כדוגמת מס הדירה השלישית וההטבות למוכרי דירה שלישית ומעלה, לפני קבלת החלטות, באים אצלם לידי ביטוי. זאת גם הסיבה שלא הייתי ממהר, למרות הפיתוי הרב, להגיע למסקנה שאנו עדים לשינוי מגמה. ייתכן בהחלט שמה שאנחנו רואים הוא בסך הכול הפוגה זמנית לפני חידוש מהלך העסקים הרגיל.
לתגובות: [email protected]