"מה ההבדל בין דונלד טראמפ ובין יהודי אמריקני-ליברל? לדונלד טראמפ יש נכדים יהודים".
ההלצה העצובה הזו מסתובבת בחודשים האחרונים חזק מאוד בקרב יהדות ארה"ב, וכמו שבטח הבנתם היא כבר הספיקה גם לעשות עלייה לישראל.
אבל אם זו נראית לכם הלצה עצובה אמנם, אך בלתי מזיקה, כדאי שתתעוררו. נתוני האמת הם מבהילים: יהדות ארה"ב הליברלית, החברים בקהילות הרפורמיות, הקונסרבטיביות ובעיקר הבלתי משויכים, הולכת ונמוגה לנגד עינינו.
על מנת לסבר את האוזן מחד ולא לייגע מאידך נסתפק כרגע בנתון אחד שעלה ממחקר גדול שנערך עבור ועידת הנשיאים של הארגונים היהודיים בארה"ב לפני כשנתיים: מחצית מבני ה-18 בארה"ב שמגדירים את עצמם "יהודים" הם ילדים להורה יהודי אחד בלבד.
עבור מי שעשוי לראות בנתון הזה חדשות טובות, ולהתרשם מכך שגם ילדים להורה יהודי אחד בוחרים להגדיר את עצמם כיהודים, חשוב לציין כי ההגדרה העצמית אינה חזות הכל. כאשר בחנו עורכי המחקר את רכיבי הזהות היהודית של הנסקרים ניתן היה לראות באופן מובהק כי זהותם היהודית של ילדים להורה יהודי אחד בלבד היא דלה באופן משמעותי יחסית לזהותם של ילדים לשני הורים יהודיים, דלה עד כמעט בלתי משמעותית.
מחקרים נוספים שנערכו בארה"ב העלו שעבור צעירים יהודים ליברלים בארצות הברית המרכיב העיקרי של הזהות היהודית הוא "צדק חברתי" או במילים עבריות "תיקון עולם" (את הביטוי האחרון מקובל שלא לתרגם אלא להגות בהגייה העברית). יחד עם התפוררות המסגרת הקהילתית בקהילות הליברליות, הולך וירד משקל ההזדהות עם ישראל בזהותם של יהודים ליברלים צעירים. שכבת הגיל המבוגרת יותר אמנם מחויבת יותר לישראל, אבל העתיד שייך לצעירים, ובמקרה הזה מדובר בעתיד מדאיג מאוד.
יהדות ארה"ב היתה לאורך שנים המשענת העיקרית של מדינת ישראל מחוץ לגבולותיה. אחרי טראומת שתיקתה היחסית של יהדות ארה"ב בשואה חשו מנהיגים רבים של יהדות ארה"ב צורך לכפר על כך. הדרך שלהם לכפר הייתה במקרים רבים עשייה פוליטית אינטנסיבית למען מדינת ישראל. כך הפכה המפלגה הדמוקרטית האמריקנית למעוז פרו ישראלי מחד וליברלי מאידך. אלא שהחיבור הזה, שהיה מאוד טבעי לאורך שנים, הולך ומתפורר.
סימנים מדאיגים לכך ניתן היה לראות בממשלים הדמוקרטיים האחרונים, ממשל קלינטון וממשל אובמה. בשני הממשלים הוצבו יהודים בעלי עמדות מפתח במפלגה הדמוקרטית בתפקידים בעלי משמעות עבור ישראל, והובילו מדיניות שהיתה קשה מאוד למדינת ישראל.
ממשל טראמפ עשוי, כך כולנו מקווים, להיות ידידותי באופן כללי עבור ישראל. ישנן סיבות טובות לחשוב שאכן כך יהיה, בין היתר עקב קרבתו של טראמפ לחוגים היהודים-אמריקנים הנאמנים ביותר כיום למדינת ישראל, חוגי האורתודוקסיה המודרנית. למרבה הצער גודלם המספרי של החוגים הללו איננו משמעותי מספיק, אך נאמנותם לישראל היא מדהימה ובלתי מסוייגת, מהקצה הליברלי ביותר של חוגים אלו ועד לקצה השמרני ביותר שלהם. הקרבה הזו כבר משפיעה ויש לקוות שתמשיך להשפיע על מדיניותו הצפוייה של טראמפ. סימן מעודד מאוד לכך ניתן היה למצוא בזהות השגריר המיועד למדינת ישראל.
אולם, אם ננסה לחשוב ארבע או שמונה שנים קדימה, אין שום סיבה להיות רגועים. כאשר הדמוקרטים ישובו לשלטון, ואין שום סיבה להניח שזה לא יקרה, מדינת ישראל עשויה למצוא את עצמה מתגעגעת לתקופת ממשל אובמה. הניסיון לגייס באותו שלב את יהדות ארה"ב הליברלית לטובת ישראל עלול להתגלות כבלתי אפשרי.