דוד דלארוזה הי"ד, היה חייל בן תשע עשרה בלבד בשנת 1988, בוגר ישיבה תיכונית, שנסע באוטובוס בכביש מהצפון, בדרך חזרה מהצבא הביתה.

שלושה רוצחים ערבים ביריחו זרקו בקבוקי אש והבעירו את האוטובוס שבו נסע. בעוד כל הנוסעים נמלטים מהאוטובוס הבחין דוד באם ושלושה ילדים כלואים בתופת.

הוא חזר באומץ לאוטובוס הבוער וניסה לחלץ אותם, אחרי הרבה ניסיונות כושלים –הוא יצא, והובהל לטיפול נמרץ לטיפולים בכוויות ובעשן בריאות.

כעבור חודשיים בתום טיפולים בארץ ובחו"ל הוא נפטר בי"ד בטבת תשמ"ט. השאיר אחריו הורים, שלוש אחיות ושני אחים - מזל, אמנון, תמי, שרית ואלעד.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה הביע שר הביטחון את הערכתו וציין את המסירות הרבה ועוז הנפש שגילה דוד בשירותו הצבאי.

מול קברו הפתוח ספד לו מפקדו האישי, "עומד אני המום וכואב, מלווה בזיכרונות שירותו תחת פיקודי כקשר מג"ד, תפקיד שבו שהה במחיצתי ימים ולילות בתנאים קשים, תפקיד שביצע במסירות רבה, תוך הפגנת יכולת ורצון עז להתמודד עם קושי. בעיני ובעיני חבריו לדרך, דוד נפל כגיבור במאבק המתמשך על הגנת המולדת. התנהגותו ודרכו יהיו אות ומופת, ולאורם יתחנכו דורות רבים של לוחמים".