1. מה קובע האם מחיר מנייה ירד או יעלה בשעות שלאחר פרסום הדו"חות הכספיים של חברה בורסאית?
השאלה איננה האם החברה הרוויחה או הפסידה. זה אפילו לא באמת משנה אם הרווח עלה או ירד יחסית לרבעון הקודם, לרבעון המקביל אשתקד וכדומה. הנתונים האלו לא מעניינים אף אחד.
השאלה הקריטית היא איך היו תוצאות החברה יחסית לתחזיות האנליסטים ערב פרסום הדו"חות. אם התוצאות טובות מהתחזיות - המנייה תעלה. אם התוצאות נמוכות מהתחזיות - המנייה תרד. זו אגב הסיבה שמנהלים שונאים תחזיות טובות מדי.
זו גם הסיבה שטראמפ נכנס לבית הלבן באופן מובנה ברגל ימין, ולעומתו אובמה נכנס ברגל שמאל. לקובעי המדיניות ולפרשנים מכל הסוגים היה הר של ציפיות מנשיא ארה"ב ה-44 ברק אובמה. הסמל הבוטה ביותר של הסיטואציה הבלתי אפשרית שבה נתון היה אובמה הוא פרס הנובל לשלום שקיבל אובמה כבר בראשית הקדנציה. מדובר בעומס ציפיות שאפילו הנשיא המוצלח ביותר היה מתקשה לעמוד בהן, ואני רחוק מלטעון שאובמה ראוי לתואר.
טראמפ לעומתו נכנס לבית הלבן נטול ציפיות ציבוריות משמעותיות. כל הישג בעל משקל יהיה טוב בהרבה ממה שמצפים ממנו. למעשה, כל עוד ארה"ב תמשיך לעמוד על תילה טראמפ יחשב לסיפור של הצלחה. בהצלחה.
2. במדינת ישראל, באופן פרדוקסלי אולי, המצב בדיוק הפוך. כמעט שכחנו שדונלד טראמפ הוא רק דונלד טראמפ. הוא איננו המלך המשיח. הקושי הרב שחוותה מדינת ישראל מידיו של אובמה גורם מטבע הדברים לציפיות מממשל טראמפ להרקיע שחקים. אולם, עוד לפני שהממשל החדש התחיל לתפקד כבר קיבלנו טעימה מהאכזבה שעלולה לפקוד את מדינת ישראל ואת ממשלת ישראל.
כאשר הגיע ג'יימס מאטיס, מועמדו של טראמפ לתפקיד מזכיר ההגנה, לשימוע בסנאט, והתבקש להשיב על השאלה מהי בירת ישראל, ענה מאטיס "בירת ישראל שאליה אני הולך היא תל אביב". מי שעשוי לספוג אכזבה גדולה עוד יותר הוא ציבור המתיישבים ביו"ש. כלל הברזל הוא שהממשל האמריקני לעולם לא יהיה ימני יותר ממשלת ישראל.
מי שמקווה שממשל טראמפ יעודד את ישראל לבניה ביו"ש ולהחלת ריבונות צפוי להתבדות. המקסימום האפשרי הוא שהממשל לא יפריע, ולעומת שמונה השנים האחרונות זה הרבה מאוד. זה הזמן להחזיר את הציפיות למידות ריאליות, ולהתפלל שלא נחווה אכזבה גדולה עוד יותר.
3. איזה בן/בת זוג הייתם מעדיפים? אחד כזה שכל הזמן ידחק בכם להתקדם ולהשתפר, שיעיר לכם על הכרס התופחת ויזכיר לכם לבקש תוספת שכר מהבוס? או שאולי אתם מעדיפים בן/בת זוג שיספרו לכם כמה אתם נראים טוב, ישבחו אתכם על הדברים הטובים ובאופן כללי יאהבו אתכם כמו שאתם?
אם תשאלו את חבריכם ומכריכם את השאלה הזו יהיו מן הסתם רבים שישיבו לכם את התשובה הראשונה. זה מה שאנחנו רוצים לחשוב על עצמנו. אבל האמת היא שבתוך תוכנו כמעט כולנו מעדיפים את האופציה השניה. אנחנו כמהים למישהו שיאהב אותנו כפי שאנחנו.
וזו, חברים, הסיבה שבגללה כל כך הרבה ישראלים שמחו בשבת בזמן השבעתו של טראמפ (גם אם עקב קדושת השבת נמנע מהם לראות את זה קורה בשידור חי). התחושה (שיש לקוות שהיא נכונה) שמי שיושב בבית הלבן, בפעם הראשונה מזה שנים רבות, אוהב אותנו כפי שאנחנו. זה הכל.