"יש לנו תקלה בביוב של הדירה", היא הסבירה, "אז שחררו אותנו הביתה. יהלי, את באה איתי לקניות?".
נו, איזו שאלה... ברור שכן! עלינו על אוטובוס ונסענו למרכז העיר. "מה את צריכה לקנות?" שאלתי את אפרת בדרך. "כל מיני... בעיקר בגדי חורף, חסרים לי סוודרים וגרביים. אולי גם חצאית, אם אמצא משהו יפה".
כשהתחלנו לטייל בין החנויות, ממש התלהבתי. "תראי, אפרת, שלושה סוודרים במאה! זה ממש מבצע טוב, לא?".
אפרת בדקה את הסוודרים בגלגל, ומצאה סוודר סגול שמצא חן בעיניה. "כמה עולה סוודר אחד?" שאלה את המוכר. "ארבעים", הוא אמר, "אבל לא חבל לך? קחי עוד שניים, זה יותר משתלם!".
אפרת לא השתכנעה. היא שילמה על הסוודר הבודד והמשכנו ללכת לחנות הבאה. האמת, קצת התפלאתי. אפרת בדרך כלל אוהבת מבצעים. עמדתי לשאול אותה, אבל היא כבר נעלמה לתוך חנות גרביים. אחרי תחקור מתיש של המוכרת, יצאנו בידיים ריקות.
"חשבתי שאת צריכה גרביים!" אמרתי לה. "נכון, אבל הגרביים שאני רוצה עולים שם עשרים וחמישה שקלים!" היא אמרה, מזועזעת. "אני מעדיפה לבדוק עוד חנויות".
ככה נסחבנו לאורך הרחוב, בודקות חנות אחר חנות, ורק כשהיא מצאה חנות שמכרה את אותה סחורה בשמונה עשר שקלים, היא הייתה מרוצה. חשבתי שאולי עכשיו נלך לחנויות יותר מעניינות, אבל אז היא באמת הפתיעה אותי. היא פנתה בחדות ימינה, ונכנסה לחנות שאף פעם לא שמתי לב אליה. בשלט היה כתוב: "רטרו - בגדים יד שנייה". הייתי בטוחה שהיא התבלבלה, ונכנסתי אחריה בזריזות.
"אפרת, זאת חנות של בגדים משומשים", לחשתי לה, שהמוכרת לא תשמע. "שמתי לב", היא לחשה חזרה. אחר כך היא התחילה לחפש בין המתלים בזמן שאני עמדתי בצד נבוכה.
"תגידי לי, מה עובר עלייך?" שאלתי אותה ברגע שיצאנו מהחנות. "ממתי נהיית כזאת קמצנית?! מוותרת על שני סוודרים במבצע, סוחבת אותי שעות כדי לחסוך שבעה שקלים מסכנים על גרביים, ובסוף קונה בגדים שמישהו אחר לבש?! אני לא מכירה אותך ככה!".
אפרת נאנחה, ואז חייכה במבוכה. "יש משהו במה שאת אומרת. אבל תראי, כשהתחלתי את השירות, החלטתי שאני רוצה לדאוג לעצמי. אבא ואמא דאגו לי עד היום, עכשיו תורי. אני מקבלת משכורת, ופתאום, כשזה הכסף שלי, ואני צריכה לתכנן מה לעשות איתו, אני חושבת אחרת. הסוודרים שבמבצע, למשל. בשנה שעברה בטוח הייתי קונה שלושה, ושניים היו נשארים בארון כי הם לא יפים. אז העדפתי לקנות אחד שאני אוהבת, ולהוציא ארבעים שקל ולא מאה על משהו מיותר. ותגידי, לא שווה ללכת עשר דקות כדי לחסוך שבעה שקלים? למה לשלם יותר אם אפשר פחות?".
"אבל הבגדים המשומשים זה כבר מוגזם", אמרתי לה. "למה?" שאלה אפרת, "זה אופנתי היום, עם כל המחזוּר והכול. הרי תמיד לבשנו בגדים ישנים של בנות הדוד - מה ההבדל? תראי", היא אמרה, ושלפה מהשקית שלה שני סוודרים וחצאית. "תראי איזה דברים מהממים! הם במצב מעולה, והם עלו לי כולה חמישה שקלים כל אחד. לא שווה?". לא היה לי מה לומר. הסוודרים באמת היו יפים, למרות שלי זה עדיין נראה מוזר.
"הכול עניין של סדרי עדיפויות", סיכמה אפרת, ועצרה איתי ליד חנות גלידה. "לחסוך איפה שאפשר, כדי שיישאר למה שחשוב באמת! כמו לפנק את אחותי הקטנה, למשל. קדימה, יש לך שבעה שקלים לגלידה".