ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון ליברמן פרסמו הודעה על מתן אישורי בנייה ל‑2,500 יחידות דיור.
עצם ההחלטה ובעיקר מרכיב העיתוי, ימים ספורים לאחר כניסתו של טראמפ לתפקיד נשיא ארצות הברית, כבר מצביעים על כך שישראל נכנסת למציאות חדשה בכל הקשור למפעל ההיסטורי של יצירת אחיזה בלתי הפיכה בחבלי שומרון ויהודה.
פתחתי בכוונת מכוון במתן ציון חיובי לעשירית הכוס המלאה. אבל ישנן תשע עשיריות של הכוס הריקה. בראשן, ההימנעות מזה שנים רבות מהקמת יישובים חדשים ביהודה ושומרון, שהעבירה את עיקר הלחץ הבינלאומי אל תחום הקפאת הבנייה ביישובים הקיימים. לכך יש להוסיף את אי החזרה למקומות שנהרסו על ידי ממשלת שרון, ובמיוחד לחומש ושא-נור.
באותה דרגת חשיבות סגולית יש להזכיר את החובה להחזיר לשליטת צה"ל את קברו של יוסף הצדיק בשכם בדומה לקבר רחל ומערת המכפלה, שליטה שאמורה להיות בידי צה"ל אפילו על פי הסכמי אוסלו האומללים.
בנוסף לכך, ישראל נמנעת זה שנים מחובתה הלאומית להמשיך במפעל ההכרזה על אדמות המדינה, ונכנעת לטענה השקרית הערבית כי ההכרזה על אדמות המדינה היא הפקעה מבעלות פרטית. מהלך זה חיוני ביותר להמשך פיתוח ההתיישבות ביו"ש.
ולסוגיה היותר מדוברת: הפשרת הבנייה ביישובים. השר ליברמן נימק את האישור שניתן לכ‑2,500 יחידות דיור במילים "אנו חוזרים לחיים נורמליים ביהודה ושומרון". הלוואי. זה מאוד לא נורמלי שהממשלה לא בונה בעצמה אלפי יחידות דיור בשומרון ויהודה כדי לסלק אחת ולתמיד את הסכנה של הקמת מדינת טרור בלב ארצנו.
זה עוד יותר לא נורמלי ואפילו לא דמוקרטי כשהממשלה מונעת מרשויות התכנון לדון בתוכניות המוגשות להן. וזה הכי לא נורמלי שההידרדרות בשלבים הקודמים הביאה לכך שהממשלה נכנעה והקפיאה את הבנייה אפילו בירושלים. אמירתו של שר הביטחון היא זאת שצריכה להנחות אותנו "להיות נורמליים".
יש אפוא לנקוט במהלכים הבאים: להודיע לנשיא החדש (לא לבקש רשות) כי אנו חוזרים לנורמליות. ובכל המישורים שציינתי ועוד רבים נוספים, במיוחד בפיתוח התשתיות השונות. ישראל חייבת להוביל את הרוח החדשה של עידן חדש שיכול להיפתח. וזה תלוי בעיקר בה עצמה.
בני קצובר
לשעבר יו"ר המועצה האזורית שומרון