כבר התרגלנו לכך שהח"כים מהמגזר הערבי, שמתיימרים לדאוג לרווחת הציבור שלהם, הם בפועל לא יותר מנציגי השהידים, כפי שאמר יו"ר הסיעה הערבית המשותפת איימן עודה.
מה שלא התרגלנו אליו הוא עודה עצמו; זאב בבגדי כבש, שלמד את השיטה. לא עוד צעקות בוטות וגסות בסגנון טיבי וזועבי שרק גורמות לחשיפת פרצופם האמיתי, אלא ח"כ ערבי מסוגנן, שמדבר בצורה מתחנחנת שכל רצונם הוא שלום וצדק. זה הצליח לו לעודה, מאז נבחר כיו"ר הרשימה של סיעתו וכל הדרך אל הכנסת. זה הצליח עד שקפץ לו האיימן, כשהחליט גם הוא להראות לכולם קבל עם ועדה שהוא לא יותר מתומך טרוריסטים נלהב ומסית מן השורה הראשונה, כשהתעמת עם חיילי צה"ל ושוטרי משטרת ישראל ומיהר לקדש את שמו של המחנך הדגול, אותו שהיד שדרס ורצח למוות את רס"מ ארז (עמדי) לוי בפיגוע הדריסה באום אל-חירן.
כשקפץ לו איימן עודה עם התחבושת על הראש מאולפן לאולפן, חשבתי לתומי שהנה עודה מילא את מכסת הפרובוקציות השנתית שלו וחזר לתחפושת המקורית – ערבי ישראלי מקופח ואומלל. אך עוד לפני שהספקתי לסיים עם המחשבה, פתח לו עודה בקמפיין הסתה מהקיצוניים והמסוכנים שראיתי בשנים האחרונות מצד הח"כים הערבים. והפעם הוא מופנה כלפי שר לביטחון פנים, גלעד ארדן.
עודה לא יכול היה לבחור טוב יותר. ארדן, אולי אחד השרים שעובדים הכי קשה בממשלת ישראל כדי לשמור על ביטחון האזרחים, הוא אחד שלא מתקפל ולא נרתע, ואיימן עודה יודע זאת.
בתמיכה של עיתון 'הארץ' ופעילי שמאל רדיקליים, מסית איימן עודה וחבריו בצורה פרועה אך עם קמפיין מאוד מאורגן, מלא בשקרים ושנאה, נגד שר בכיר בממשלת ישראל. וזאת לעיני כל אזרחי ישראל, שמכספי המיסים שלהם ובעל כורחם ממומנת אותה פעילות של שונאי ישראל.
ואני רק שאלה: מה היה קורה אילו היה מדובר באותה הסתה רק מהצד השני של המפה הפוליטית. האם גם אז זה היה עובר בשתיקה? ממש לא. התקשורת כבר הייתה עושה חגיגה ומטעמים על "הגזענות" ו"הימין הקיצוני המתלהם", אך כמובן שכשמדובר בשר בכיר ממפלגת הליכוד שנאמן לדרכו ולדרך העם, הכול מותר.