בהתחלה זה היה נראה כמו אובססיה לא ברורה. מדוע ממשיך שר הביטחון לשעבר משה יעלון לתקוף פעם אחר פעם את שר החינוך נפתלי בנט על התנהלותו במהלך מבצע "צוק איתן".
זה מוזר בעיקר משום ששרשרת ההתקפות הזו באה בזמן שבו היה עדיף ליעלון דווקא לשתוק. "הנזק שגרם 'שר ההדלפות' חמור. בקודש הקודשים של הקבינט ידברו לפרוטוקול? מנהיגות ימנית, ממלכתית וביטחונית לא עושה פוליטיקה מביטחון לאומי", צייץ יעלון נגד בנט רק הבוקר.
יעלון, נזכיר, כבר איננו פעיל במערכת הפוליטית, ובנט הוא ממש לא הגורם לכך שיעלון כבר איננו שר הביטחון. מי שאשמים ב"מחדל" הזה הם ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון הנוכחי ליברמן. בנט, נזכיר, בכלל לא הרוויח דבר מהדחת יעלון, במידה רבה הוא רק הפסיד.
אז למה יעלון ממשיך לתקוף? אחרי עוד מעט מחשבה התשובה פשוטה מאוד: דו"ח המבקר. שר הביטחון לשעבר יודע (שהרי הוא כבר קיבל את טיוטת דו"ח הביקורת על מנת שיוכל להגיב לו) שהוא הולך לצאת רע מאוד מדו"ח המבקר על מבצע צוק איתן. יעלון היה למעשה אחד מאבות הקונספציה שהובילה להסתבכות המבצעית בעזה במהלך המבצע.
שר הביטחון המיתולוגי, משה דיין, כתב ב"יומן מערכת סיני", "מוטב להיאבק בסוסים אבירים כאשר הבעיה היא איך לבלום אותם, מאשר לדחוק ולהאיץ שוורים המסרבים לזוז". במובן מסויים יעלון הוא אחד האחראים העיקריים לכך שצה"ל מודל "צוק איתן" הפך מ"סוסים אבירים" ל"שוורים המסרבים לזוז".
יעלון יודע שאם הוא מתכנן חזרה לחיים הפוליטיים אסור לו לאפשר מצב שבו "כתם צוק איתן" ידבק בו. יעלון רוצה לחזור לפוליטיקה, ומאוד רוצה לחזור לאגף הימני שלה, ועם דו"ח מבקר נגדו שצרוב בתודעה הישראלית זה יהיה קשה מאוד.
אז הטקטיקה החדשה של יעלון היא פשוטה: להסיט את האש. לשנות את נושא הדיון הציבורי. במקום שידונו על מהלכי המבצע ועל מה שקרה בקבינט, שידונו בשאלה למי היה אינטרס להדליף מה שקרה בישיבות הקבינט. זה התרגיל, ולצערו של יעלון הוא תרגיל שקוף למדי, שקשה להאמין שיעבוד לו לאורך זמן.