ראש הממשלה נתניהו ושותפו בעת האחרונה אביגדור ליברמן רוצים שננמיך ציפיות.
הם לא מרגישים בטוחים לגבי יכולתם לעמוד בציפיות גבוהות של אוהבי הארץ ותומכי ההתיישבות. במקום להתאמץ, לשאוף לגדולות ולהגיע להישגים, הם מעדיפים לשכנע אותנו להסתפק במועט.
אובמה ואנשיו אמנם הלכו להם סוף סוף, ואת מקומם תפס ממשל ידידותי שכמותו לא היה כבר עשרות שנים. אבל נתניהו וליברמן מרגישים את לחץ הדם גם לאחר שהכבלים הוסרו מעל ידיהם ורגליהם. הסימנים שנחרטו בעור נדמים בעיניהם כחבלים. הם התרגלו להיות כבולים, וכמו אותו עבד נרצע הם מצהירים "אהבתי את אדוני, לא אצא חופשי". אז קודם כול צריך להגיע לבית הלבן ולבדוק, אולי יש שם אדון חדש שיצווה עלינו כיצד לפעול. ובינתיים כל שוחרי החירות שהמתינו לעת הזאת כדי לפעול בחופשיות נקראים להתאזר בסבלנות ולהנמיך ציפיות.
להנמיך ציפיות זה אומר שאחרי שמונה שנים בלי בנייה במזרח ירושלים, כל מה שהשניים מוכנים לאפשר זה כמה מאות יחידות דיור, שחלקן אושרו לבנייה וחלקן בכלל אושרו רק לתכנון.
להנמיך ציפיות זה אומר שאחרי שמונה שנות קיפאון בהתיישבות הם יתירו לבנות בכמות מוגבלת ורק בגושי ההתיישבות, שהרי בנייה מחוץ לגושים עומדת בסתירה לחזון המדינה הפלשתינית.
להנמיך ציפיות זה אומר שאפילו התחלה זעומה של החלת ריבונות ישראל במעלה אדומים דינה להידחות לעיתוי טוב יותר, כי עדיין לא שאלנו את הנשיא החדש אם הוא מרשה לנו.
להנמיך ציפיות זה אומר להמשיך לעכב את חקיקת חוק ההסדרה, כי אובמה אמנם הלך אבל עכשיו יש תירוצים חדשים. זה לראות בעיניים כלות איך הורסים קודם כול תשעה בתים בעפרה ואחר כך את כל היישוב עמונה ועוד בתים בנתיב האבות, והממשלה הכי ימנית שהייתה אי פעם עומדת מנגד וידה קצרה מלהושיע. הפוליטיקאים מטילים את האחריות על שופטי בג"ץ, אבל גם לגבי הנושא הקריטי של איזון ההטיה שמאלה במערכת המשפט והשבת סמכות ההחלטה לידי נבחרי העם, מלמדים אותנו להנמיך ציפיות. כי אסור להרגיז את הממסד המשפטי, בטח לא בזמן שנגד ראש הממשלה מתנהלת חקירה.
מצטערים חברים, אין לנו כוונה להנמיך ציפיות. בוחרי המחנה הלאומי מצפים לשינוי מהיר, עמוק ויסודי ולא מסתפקים בפירורים. ממשלת הימין לא יכולה לעמוד מנגד כאשר הפקידות המשפטית של המנהל האזרחי מיישרת קו עם הערבים ועם השמאל וקוברת את מתווה עמונה, שהושג בעמל כה רב. בוחרי המחנה הלאומי לא ישלימו עם המשך הגבלת ההתיישבות, עם הסירוב להתחיל אפילו במהלך סמלי של החלת ריבונות, עם בנייה שגבולותיה נקבעים כך שלא תפריע לחזון המדינה הפלשתינית.
ואם בליכוד לא מבינים את כל זה, על אנשי הבית היהודי מוטלת האחריות להבהיר לנתניהו שלא ישלימו עם החמצת הזדמנות היסטורית שבאה פעם בחמישים שנה. ואם החקירות כובלות את ידיו של ראש הממשלה, מוטב שילך הביתה כבר עכשיו ולא יתפתה לעשות כמעשה שרון ולקנות לעצמו חסינות מהפללה באמצעות בגידה אידיאולוגית.
רבנות כקרדום לחפור בו
אז אחרי שזכינו בנשיא לשעבר בכלא ובראש ממשלה לשעבר בכלא, בקרוב יהיה לנו גם רב ראשי לשעבר בכלא. הרב יונה מצגר, שמתוך הרגל נמשיך להקדים לשמו את תואר הרב, חתם על עסקת טיעון שבמסגרתה הוא יודה בשורה של עבירות תמורת בצע כסף בסכומים גדולים, וייגזר עליו עונש מאסר שלאחר ניכוי שליש יסתכם בשנתיים. אוי לאותה בושה.
בחלק מקהילות ישראל נהגו מדורי דורות להקדים לשמו של תלמיד חכם בכיר את התואר "הגאון הצדיק" (או בראשי תיבות - הגה"צ). לגבי הרב מצגר, כבר בזמן שנבחר לתפקידו, והרבה לפני שהואשם בעבירות פליליות, היה ברור שלא מדובר בגאון ולא בצדיק.
אשר לשיעור קומתו של הרב מצגר כתלמיד חכם, ראש ישיבת עתניאל הרב רא"ם הכהן, מגדולי תלמידי החכמים שצמחו בישיבותיה של הציונות הדתית, לא היסס לכנות אותו בפרהסיא "עם הארץ מדאורייתא ומדרבנן" מעל במת כנס ירושלים לפני 11 שנים. אבל גם מי שסבר אז שהרב רא"ם התבטא בחריפות מופרזת, הסכים שהרב הראשי הטרי והצעיר אינו ראוי להימנות לא בשורה הראשונה ולא בשורה השנייה של גדולי תלמידי החכמים שבדור. לכל היותר בשורה השלישית או הרביעית, ואולי גם זה לא.
ובאשר למידת צדיקותו וטוהר מידותיו, חמש שנים לפני שנבחר לרב הראשי הביאו הרינונים על התנהגותו של הרב מצגר לשלילת הסמכתו לכהונת רב עיר על ידי מועצת הרבנות הראשית. התעודה הוחזרה לו על ידי ועדת בדיקה בתנאי שלא יתמודד לרבנות העיר תל אביב - כהונה שהוועדה סברה שאינו ראוי לה. זה לא הפריע לרב מצגר להציג מועמדות ולהיבחר לראש רבני ישראל, תוך שהוא מצליח לדחוק שני תלמידי חכמים גדולים שאינו מגיע לקרסוליהם – הרב יעקב אריאל והרב שלמה דיכובסקי. זה היה ברור כבר בשעתו, אבל כעת איש לא יוכל להכחיש שמדובר בבחירה מחפירה, תעודת עניות לחברי הגוף הבוחר שהיו שותפים לה ולמי שהנחו אותם להצביע כפי שהצביעו.
תומכי הרב מצגר בגוף הבוחר באו ממפלגות שונות, אך המסה הקריטית של התמיכה שהבטיחה את בחירתו באה מנציגי הציבור החרדי האשכנזי. לאחר שנבחר, היו מי שטענו שגדולי התורה של הציבור החרדי בחרו בכוונה למנות רב שאינו ראוי כדי להשפיל את כבודה של הרבנות הראשית ולערער את סמכותה. אחרים הסבירו שהבחירה ברב מצגר התקבלה על סמך התחייבות שלו להיות כפוף להוראותיהם של גדולי הדור הליטאים בסוגיית השמיטה ובנושאים נוספים.
למנהיגי הציבור החרדי האשכנזי יש יחס מורכב לתפקיד הרב הראשי. מצד אחד, הרבנות הראשית אינה נחשבת בעיניהם והם לא מכירים בסמכותה. מצד שני, הם מעוניינים לשלוט בה. הציונות הדתית שולחת לתפקיד מאז ומעולם גדולי תורה מהשורה הראשונה כמו הרב קוק, הרב הרצוג, הרב אברהם שפירא והרב מרדכי אליהו. ש"ס שולחת לתפקיד הראשון לציון גדולי תורה ספרדים כמו הרב עובדיה יוסף והרב שלמה עמר. החרדים האשכנזים, לעומת זאת, רואים בתפקיד הרב הראשי סוג של "רב מטעם", ונמנעים בכוונה מלשלוח לתפקיד תלמידי חכמים גדולי תורה. מבחינתם הרב הראשי האשכנזי צריך להיות סוג של עסקן דתי שיודע לדבר עם החילונים בשפתם ולשאת ולתת עם מוסדות השלטון. גדלות בתורה אינה רצויה, כי היא רק עלולה להפריע לצייתנות הנדרשת כלפי גדולי התורה האשכנזים האמיתיים, שבעצמם לא יעלו על קצה דעתם למלא את תפקיד הרב הראשי ולהרים את קרן הרבנות. במקרה של הרב מצגר, הגישה הזאת הכשילה את שולחיו בשליח שאינו הגון שעשה את התורה קרדום לחפור בו וגרם לחילול השם גדול.
מן הראוי שנציגי המפלגות הציוניות וכל מי שמכבד את המדינה ומוסדותיה, או לפחות את הרבנות הראשית, יחדלו מלשתף פעולה ויימנעו בעתיד מתמיכה במי שמועמדותם מוצגת מתוך הגישה הזאת. יש לקוות שהיהדות החרדית האשכנזית תלמד את לקחי פרשת הרב מצגר ותעשה אחת מהשתיים: או שתמשוך את ידיה ממעורבות ברבנות הראשית, או שתתייחס אל המוסד הזה בכבוד ותקפיד לשלוח אליו רבנים גאונים וצדיקים, או לכל הפחות נקיי כפיים.
לתגובות: eshilo777@gmail.com