מרד קדוש. חיילות בתרגיל
מרד קדוש. חיילות בתרגילצילום: הדס פרוש. פלאש 90

געש לא מבוטל עורר בציונות הדתית הסרטון שפרסם פורום חותם לפני ימים אחדים אודות שירותן הצבאי של בנות הציונות הדתית.

מזכ"ל הקיבוץ הדתי, אמיתי פורת, מתייחס בראיון ליומן ערוץ 7 לסערה המגזרית ומציין כבר בפתח דבריו כי בכוונתו להתמקד בנושא הכולל והעקרוני, ולאו דווקא בסרטון שלטעמו "בחלק מהדברים הוא לא ראוי".

"יש כאן מערכה על הלגיטימציה של השירות הצבאי של בנות הציונות הדתית", אומר פורת המציין את הקיבוץ הדתי ככזה שמאז ראשיתו שלח את בנותיו לשירות צבאי ולמעשה הוביל את הסוגיה. כבן כפר עציון הוא מזכיר "שבכפר עציון כשפינו את הילדים והנשים נשארו לא מעט נשים כשהמצב לוחמתי, וחלק מהתפקידים שלהן היו תפקידי הגנה ולוחמה. למעלה מעשרים נשים נהרגו בכפר עציון בלוחמה. זה חלק מההוויה והתפיסה", הוא אומר ומציין כי באותם ימי לחימה שיגרו אנשי כפר עציון שאילתות הלכתיות לרבנים הראשיים ובשאלות אלו לא נכללה כלל ועיקר שאלת שירותן המלחמתי של נשים.

"זו לא אותה סיטואציה, אבל הרוח הבסיסית שמלווה אותנו בקיבוץ הדתי היא רוחה של חנה סנש, רוח של שליחות לאומית של עזרת ישראל מיד צר. כך ראינו זאת בקיבוץ הדתי ולכן גם כשהיינו מיעוט שבמיעוט רבות מהבנות התגייסו", אומר פורת הסבור כי הבנות אינן מוצאות כל עילה לשירות עם פריבילגיות לעומת זה של הבנים שחינוכם שלהם לתרומה לאומה ולמדינה אינו יכול לדלג מעל הבנות.

עם זאת מביע פורת הסכמה לטענות העולות גם מכיוון פורום 'חותם' אודות קשיים בשירותן של הבנות, ולשם כך, הוא מסביר, הקים הקיבוץ הדתי מסגרות וגרעיני הכנה והכשרה של הבנות לקראת השירות. כמו כן, הוא מציין בהקשר זה כי ההכוונה של הבנות אינה לתפקידי לחימה מתוך הבנת הקושי והמורכבות של שירות כזה, אלא בחירה באפיקי סייבר, מודיעין, חינוך וכיוצא באלה.

"אין לי ספק, דווקא כחייל ששירת, שהסיטואציה היא מלחמת מצווה ועזרת ישראל מיד צר, האם ניתן לעשות זאת בלי נשים? אני לא חושב שזה יעלה על הדעת. כציונות דתית זה חלק מהתפיסה של גם תורה וגם עבודה, אבל זו המשימה וזו התפיסה".

כשנשאל מדוע כל האידאולוגיה הזו אינה יכולה להתיישם בשירות הלאומי, השיב פורת: "אני לא נגד שירות לאומי. אני בעד, בעיקר אם הוא נמשך שנתיים ובעיקר אם הוא במשימות תורמות".

בדבריו העלה פורת את ההבדל בין השירות הלאומי לצבא, הבדל המופיע גם בסרטון של 'חותם', ביכולת של המשרתת שירות לאומי לעזוב את השירות בכל שלב בעוד החיילת אינה יכולה לעשות זאת. בעיניו מדובר בחלק מהבעיה, כלשונו. על כך נשאל אם אין בכך ויכוח בינו לבין דעת ההלכה ולא מול דעתם של אנשי 'חותם', שכן בין אם יאהב זאת ובין אם לא עמדת ההלכה אינה מאפשרת שבת תהיה תחת סמכות גבר שאינו אביה או בעלה, ובעצם האפשרות התיאורטית של בת לעזוב את השירות הלאומי יש עמידה בכלל זה, מה שאין כן בצבא.

פורת מתייחס לדברים ואומר כי לטעמו "בעניין ההלכתי הנקודתי לא שם הסוגיה. הטיעון המרכזי גם של המתנגדים לגיוס הוא על נושא הצניעות ולא הסמכות שמעליה. זה טיעון מעט מביך בימינו והוא לא המרכזי. דנו בנשיאת נשק, ביציאה למלחמה, בכבודה של בת מלך פנימה ובצניעות. יש תשובות לכל הדברים הללו, גם על ידי גדולים כמו הרב ישראלי והרב צבי יהודה, אז אמנם אף אחד מהפוסקים לא קבע שהבנות צריכות לשרת בצה"ל או שיש היתר גורף על כך, אבל בקיבוץ הדתי הקמנו מסגרות כי היה ברור לנו שזו המשימה הדתית שלנו, וכעת נותרה השאלה איך עושים זאת הכי נכון".

"בהקשר לבעיות ההלכתיות, כולנו מכירים את הבעיות של הקיימות גם בשירות הלאומי, וכאן אנחנו נכנסים לשאלת החממה התרבותית-חינוכית של הציונות הדתית. האמונה שלנו, ולא רק שלנו, ברמה העקרונית והמעשית בשלב זה של התפתחות הציונות הדתית היא שהגענו לשלב שבו הבנות צריכות ויכולות לצאת מהחממה התרבותית. לפעמים הן עושות זאת טוב יותר מהבנים, הןם מביאות את הזהות שלהןם כדתיה שומרת הלכה ציונית דתית ואידיאליסטית אל החברה הישראלית. אפשר לקרוא לזה קידוש ה'".

לאור כל זאת נשאל פורת אם אין בהפניית הדיון לאפיק ההיכרות, כן או לא, עם תרבויות אחרות ושאלת הייציאה מהחממה, התעלמות מהבעיות היומיומיות הקיימות בצבא, בדמותן של הטרדות, תקיפות ומציאות בלתי אפשרית עבור הבת הדתית. זאת בעיקר לנוכח נתוני צה"ל עצמו על עלייה בתופעת ההטרדות בצה"ל. "זו שאלה חשובה שנוגעת למסגרת הצבאית באופן ייחודי, אבל זאת רק מצד העוצמה ולא מצד עצם העניין, כי הטרדות ופגיעות שבנות חשופות אליהן אלו בעיות שלא קיימות רק בצבא, למרות שבצבא היא מתעצמת, וזה בהחלט תפקידה של הציונות הדתית לייצר סביבת עבודה נכונה וקשר מול גורמי פיקוד כדי לצמצם את הדבר למינימום".

בהמשך הדברים התבקש פורת להתייחס גם לשאלת הנורמות הנקבעות על ידי הבנות המתגייסות, נורמה שהטובות מסוגלות להתגייס ולעמוד מול הקשיים, אך נורמה שמוטמעת גם בקרב בנות שאינן ערוכות ומוכנות לכך וגם הן תשאפנה לגיוס שמחירו עבורן יהיה חמור וקשה בהיבט הרוחני ערכי. האם, נשאל פורת, נלקחת בחשבון האחריות הנדרשת לאותן בנות.

"לא בדיוק עשינו כדי להטמיע את הנורמה. עסקנו בשאלת מה נכון", פותח פורת את תשובתו וממשיך: "איך להתייחס לבעיה הזו? אם אני מאמין שזה הדבר הנכון אז צריך לייצר את הכנה ראויה לכלל הבנות שמגיעות לצבא, ולא להנמיך את הנורמה. מה שקורה היום בשדרות רחבות יותר צומח מלמטה ולא מגיע מהרבנים. הבת אומרת שהיא לא יכולה לקבל מחויבות פחותה מזו של בת חילונית ושיש לה מה לתרום. אי אפשר להילחם בדבר הזה באמירה פשוטה שזה לא נכון או בסרטונים ברוח הסרטון המדובר. אני מסכים שיש לנו אתגר להגיע לבנות המוחלשות יותר עם מסגרות של הכנה, ובנוסף, אני לא שולל את המסגרת של השירות הלאומי ולא חושב שזו מסגרת פחותת ערך. לכן כשהקמנו את 'אלומה' העוסקת בהכשרת בנות יש גוף שעוסק בזה ויש גם את עמותת השירות הלאומי כי אנחנו מאמינים שבנות יכולות וצריכות ללכת לכאן ולכאן".

על כל אלה נשאל פורת אם אינו רואה ערך רוחני ערכי בשמיעת עמדתם של רבנים, שהרי רוב מוחלט של מניין ובניין של הרבנים בציונות הדתית מתנגד לשירות צבאי לבנות. האם נכון לומר על כל אותם רבנים 'אז אמרו', להתעלם ולהציב מולם כמה רבנים מהקיבוץ הדתי וללכת בהובלתם.

"הסוגיה הזו של שמיעת דברי חכמים היא סוגיה מסובכת בהקשר זה ובהקשרים אחרים. התשובה היא כמעט חד משמעית - בעניין זה אנחנו לא יכולים לשמוע לרבנים. זו לא שאלה שהטייטל שלה הוא הלכתי, אלא ציבורי. גם הציונות הדתית לא הייתה מתחילה אם היו שומעים לגדולי ישראל של אותה תקופה. רבני ציונות הדתית היו אזוטריים באותה תקופה והרב קוק ספג קיתונות לפני שהכירו בו. הכוחות הללו צומחים מלמטה כי זו לא שאלה הלכתית. עשתה הרבנות הראשית טעות כשהתגייסה לחדש פסק משנות החמישים בהקשר הזה. המציאות מאז הפסקים ההם השתנתה פלאים, גם מצד הצבא והיכולת של בנות להשתלב בו. מעבר לכך היום יש יותר רבנים שמסכימים לשירות בנות, ועוד לא זכינו שרבנים גדולים יגידו שזה מותר לכתחילה".

על השאלה אם אותם רבנים שהוא מתבסס עליהם מציגים עמדת לכתחילה או בדיעבד, כלומר מכיוון שהבת כבר נמצאת במסגרת הצבאית הרי שנכון לגונן עליה בהכנה ראויה ובמעטפת תומכת, על שאלה זו משיב פורת ואומר: "אומר זאת בצורה הכי בהירה – את הנושא הזה של השירות הצבאי אנחנו רואים בו מרד קדוש, ועוד נראה בשנים הקרובות שרבנים גדולים יתירו את זה ללא קריצת עין גם אם לא יגידו שכולן צריכות ללכת. השטח זז והמציאות השתנתה מאז שנות החמישים".