היום, לפני 11 שנה בדיוק, בשנת 2006, בוצע הפוגרום המפורסם בתושבי עמונה ונהרסה שכונת הקבע בעמונה.
11 שנים חלפו והיום הזה ארגוני השמאל השלימו את מלאכת החרבתו של הישוב עמונה עד היסוד. אנחנו בונים והם הורסים. אנחנו נוטעים והם עוקרים אנחנו מפריחים את השממה והם הופכים ישוב פורח לשממה.
היום הזה הוא יום שחור לעם ישראל, הוא יום שחור לציונות, הוא יום שחור לשיבת ציון והוא יום שחור לנו תושבי עמונה שנגזר עלינו להיעקר מביתינו וממולדתינו.
וזהו גם יומה השחור של הממשלה הזו, של העומד בראשה בנימין נתניהו, של שר החינוך נפתלי בנט של יתר שרי הממשלה שבמו ידם אפשרו החרבת ישוב פורח בן 20 שנה והגליית תושביו. תושבי עמונה הם שדחפו וניסחו את חוק ההסדרה לפני כשנה בימים שאף אחד לא האמין בו. ובסוף נגרעו ממנו ברגע האחרון.
תושבי עמונה נסחו והציפו את מתווה נכסי נפקדים ומשפטני משרד המשפטים והמנהל עשו הכל כדי להרוג אותו והצליחו. אבל יותר מכל, הדרג המדיני שמחובתו היה למנוע מחיקת ישוב שלם וותיק המונה שלוש מאות נפש לא פעל ולא עשה די למנוע את נפילת עמונה ובמבחן התוצאה כשל.
היום אנחנו מסתכלים בעיניים לביבי ובנט, שקד וליברמן ואומרים להם נכשלתם: הבטחתם ולא קיימתם. הבטחתם 52 מבנים על ההר ולא קיימתם. הבטחתם ישוב פורח ולא קיימתם, הבטחתם לבוחרים שלכם שאצלכם לא יהיו עוד מראות פינוי של יהודים ושיקרתם. לא קיימתם.
אנו תושבי עמונה קוראים לכל הנוער המדהים האידיאליסטי היקר שבא לכאן להיות כאן עימנו, נהלנו מאבק הירואי מכובד ויפה. המשיכו בדרכנו זו. כבדו אותנו ואתכם. אל תנקטו אלימות. נקטו התנגדות פאסיבית לא אלימה. אלימות היא הוצאת ילדה משולחן הכתיבה שלה וילד מחדר המשחקים שלו. זו אלימות. פינוי משפחה מביתה זו אלימות.
בשנה האחרונה נלחמנו תושבי עמונה את קרב חיינו להצלת בתינו והישוב עמונה. לשברון ליבנו אנחנו יוצאים היום מכאן בעיניים דומעות ובראש מורם ונשבעים למולדתינו: עוד נשוב. אנחנו או בנינו - לא ירחק יום ועוד נשוב לכאן לעמונה.