אין אדם אחד במדינת ישראל אשר הופתע כאשר יצאה הבשורה מלפני שופטי בג"ץ על פסילתו של "מתווה עמונה". למעשה, כבר בשלב הדיון היה ברור לכולם שהרוח נושבת למקום הזה ממש.
ישנם "אשמים" רבים בפסילה הזו ולא נמנה כאן את כולם, נזכיר רק כדוגמה אחת את מנסחי תשובת המדינה לעתירה הזו. כל מי שקרא את התשובה הזו לא יכול היה להשתחרר מהרושם שמנסחיה בעצם רצו ששופטי בג"ץ יקבלו את העתירה, וכך כתבתי מייד לאחר שקראתי את התשובה לראשונה, עוד לפני הדיון בבג"ץ.
אבל תרשו לי לרגע אחד להפנות את המבט מהתוצאה הסופית, פסילת המתווה, למשהו שלכאורה חשיבותו לנושא היא חשיבות משנית.
החלטת בג"ץ כידוע התקבלה בדעת רוב. השופטים סלים ג'ובראן ויורם דנציגר סברו שיש לפסול את המתווה, זאת נגד דעתו החולקת של השופט ניל הנדל. בשיחות שערכתי עם משפטנים ואנשים שעוסקים בנושא, מיד לאחר פרסום ההרכב שידון בתיק, העריכו כמה מהם שזו תהיה התוצאה הסופית. אחרים ציינו שיתכן שההחלטה תתקבל פה אחד, אולם גם הם העריכו שאם יהיו חילוקי דעות הרי שדעותיהם של השופטים תתחלקנה ממש כך.
כעת, אם כבר ברור לכל, ללא שמץ של ספק, שגורלה של עתירה לבג"ץ בשורה של סוגיות: פינוי התנחלויות, הריסת בתי מחבלים, מתווה הגז ועוד ועוד הוא בראש ובראשונה פונקציה של זהות השופטים היושבים בדין, הגיע הזמן להפנים את המציאות הזו.
שופטי בג"ץ אינם "מקצוענים נטולי פניות". זו פסאדה שקרית. לשופטי בג"ץ, כמו לכל אדם בעולם, ישנן דעות בשורה ארוכה של שאלות אידיאולוגיות וערכיות, ולדעות הללו יש השפעה מכרעת על פסיקותיהם. האמת היא שזו גם לא אבחנה מורכבת מדי ולא משהו מפתיע. זה נשמע כמו אמירה חתרנית רק בגלל הצגת המציאות השקרית שמובילה "כנופיית אהרון ברק" בבית המשפט העליון.
חברי הכנופיה, שלקחו בעזרת בית המשפט את מדינת ישראל כבת ערובה, משתמשים בטיעון של "שופטים מקצועיים ונטולי פניות" על מנת לאפשר להם לשלוט במערכת. אם לדעותיהם של השופטים אין משמעות הרי שניתן לקבל מצב שבו בבית המשפט העליון יש רוב של 80% לשופטים שדעותיהם כדעתו של מחנה המיעוט במדינת ישראל, מחנה השמאל. אבל אם מבינים את האמת, ולוקחים בחשבון שלדעותיהם של השופטים יש חשיבות, אי אפשר להבין איך קורה שבית המשפט רחוק כל כך מעמדותיו של הציבור.
את המצב הזה חייבים לשנות, ומהר. אי אפשר להסתפק יותר בשינויים קלים ובצעדים מהוססים. כאן חייב לבוא שינוי עומק. קודם כל בשינוי שיטת בחירת השופטים, ומעבר לכך בהגדרה ותיחום ברורים יותר של עילות ההתערבות הלגיטימית של בג"ץ בהחלטות הדרג המדיני. ביטול עילת הסבירות וחזרה לגישת הביקורת החוקית. בלי ליצור שינוי עומק כזה ממשלות ימין ימשיכו לבצע במידה לא מבוטלת מדיניות שונה מהותית משלהן. בנפשנו הדבר.