התחלה: סוף ספטמבר 1973, כמה ימים לפני מלחמת יום כיפור, ובהפתעה. "נולדתי כשאמי הייתה בחודש שביעי, במהלך חופשה באילת".
המלחמה גרמה לבית החולים האילתי להפוך לבית חולים צבאי. "אבי גויס ואמי חזרה למרכז הארץ. אומצתי עד סוף המלחמה על ידי אחות מבית החולים". אביו נפצע במלחמה, ולכן "גם הברית שלי, שהייתה באיחור, התקיימה בבית החולים שבו אבי היה מאושפז". שלושה אחים, הוא הבכור.
מכתוב: לא רק לידתו הייתה הרפתקה של מערכת הבריאות: "אני קרוי על שם סבא של אמי, פרופ' גדעון מר, ממובילי ההדברה ומניעת המלריה במדינת ישראל, ולימים מנכ"ל משרד הבריאות". עם נתוני פתיחה כאלה, לא פלא שהגיע לתחום הבריאות.
לימודים: בית הספר 'מגד', רעננה. "ברעננה של פעם כולם הכירו את כולם, היא הייתה יישוב קהילתי חם ומתפתח". אחר כך למד בתיכון אוסטרובסקי, התיכון היחיד בעיר במשך שנים. "גם שם הרגשתי אווירה מאוד משפחתית", למרות שהיו מאות ילדים בכל מחזור. "המנהל המיתולוגי דוד קורנגרין היה איש ערכי שניסה להנחיל ערכים בתוך מערכת מאוד הישגית". החברים משנות הלימודים מלווים ושומרים על קשר עד היום.
תנועת נוער: "כדורסל". מגיל חמש שיחק כל יום ובהרבה מאוד מסגרות, כולל נבחרות ותחרויות. המשחק היה מרכז החיים במשך שנים רבות. "ספגתי ערכים של חשיבות הקבוצה, מאמץ, הישגיות ונחישות, ואת התובנה שאם מפסידים צריך לדעת להתרומם בחזרה".
תליית הנעליים: לפני כמה שנים, בעקבות פציעה קשה בברך, האהבה הגדולה הצטמצמה לצפייה במשחקים בלבד. את הספורט הוא עושה רק בחדר כושר, "קשה מאוד להשלים עם זה".
צבא: השירות החל בלוט"ר, היחידה ללוחמה בטרור, והמשיך ב'יחידת הסמנים' שהיא שיתוף פעולה בין חיל האוויר לחיל הרגלים. "הצבא מאוד ביגר אותי. רציתי לתרום כמה שאני יכול והרגשתי שכך היה". כבר שנים שהמילואים הם על בסיס המקצוע שרכש והוא משמש פיזיותרפיסט במילואים. "כל עוד אני יכול, אמשיך לתת".
משתחררים: אחרי הצבא הגיע טיול בחו"ל. היעד היה ארצות הברית. "כמה חודשים בניו-יורק - מגורים ועבודה, ואחר כך טיול ממזרח למערב המדינה". החזרה לארץ הביאה איתה את חבישת ספסלי האוניברסיטה.
אוניברסיטה: הבחירה הייתה בפיזיותרפיה בבן גוריון. "הפקולטה לבריאות שם נחשבה ככזו שרואה את המטופל במבט הוליסטי. פרט למקצועיות היא גם חשבה על סביבתו". הלימודים זכורים כתקופה נהדרת, "30 חבר'ה לומדים יחד במשך ארבע שנים, 50 שעות בשבוע. הקבוצה הייתה מאוד מלוכדת".
פיזיותרפיה: לאורך השנים הארוכות על המגרש, הוא חווה פציעות רבות, "ככה התוודעתי למקצוע". הקסם היה "לשלב שתי אהבות שלי: היכולת לגעת בעולם הספורט והבריאות והיכולת לעזור לאנשים".
רב-תחומי: הצורך בפרנסה יחד עם סקרנות הביאו את העיסוק במגוון רחב של תחומי פיזיו. הייתה קבוצת הכדורסל מכבי רעננה ושיקום נוירולוגי בבית לוינשטיין - "היה מרתק". היה גם שיקום אנשים מהגיל השלישי בבית אבות, ילדים מאותגרים מאוכלוסייה חרדית, וגם שיקום אורתופדי בקופת חולים. "אלה היו שלוש שנים שבהן טעמתי מהרבה שדות, שכל אחד מהם הוא עולם ומלואו. היכולת להתחבר לכל אחת מהאוכלוסיות הייתה מאוד מספקת".
יוזמה: בעודו עובד במכון פיזיותרפיה של 'מכבי', החל ליזום ולהוביל כמה תהליכים לשיפור מנגנוני הפיזיותרפיה, גם בעבודת הפיזיותרפיסט הבודד וגם כמערכת. היוזמה התקבלה, "ככה נחשפתי ליכולת להוביל שינויים בארגון", ועד מהרה הגיעה ההצעה לנהל את המכון.
לנצח מנגנון: "הרבה פעמים למערכות גדולות יש אילוצים שאנחנו עלולים להשלים איתם. אבל האמת היא שיש לפעול כדי לשנות ולטייב לטובת המטופלים". היוזמה הזאת הובילה לקריירה ניהולית ארוכת שנים בקופת החולים שלו, מכבי. "כאן מאפשרים לי ליצור מציאות טובה יותר".
קריירה ניהולית: הוא היה סגן מנהל הסניף בפתח תקווה ואחר כך מנהל סניף רמת השרון. "אז קיבלתי החלטה לעזוב את העולם הטיפולי, ואני מאוד מתגעגע". יש תחושה של מימוש עצמי בניהול, "אבל חסרה לי תחושת הסיפוק הממשי בידיים". מדי חודש הוא מגיע עם צוותו אל השטח וכל אחד מהם מטפל בלקוחות באופן מעשי, ואז הוא חוזר לטפל, "הרגשה נהדרת".
מקופת חולים לשירותי בריאות: קופות החולים עברו מהפכה תודעתית בשנים האחרונות. "לא מסתכלים על החולה אלא על כלל האדם, משלב העוברות ועד זקנה. המטרה היא למנוע חולי, ליזום ולחנך לאורח חיים בריא, לתזונה נכונה ולפעילות גופנית". וגם הציבור יודע היום יותר. "המידע שהפך לנגיש יותר, יצר יותר סימטריה במידע", למרות ש"לד"ר גוגל יש יתרונות וגם חסרונות".
בחירה מושכלת: "טובי הרופאים מתחילים לדבר על כך שרפואה עודפת יכולה להזיק. אנחנו צריכים לדייק את הרפואה. זו בגרות והתפתחות שאנחנו כפרט וכמערכת צריכים לעבור".
בריאות כעסק: "מערכת הבריאות מאוד מסקרנת. מצד אחד יש בה חמלה, מקצועיות ושירות. מצד שני היא מאוד תחרותית ועסקית". קופות החולים נראות לכולנו כגופים ציבוריים מנומנמים, "אבל הן בעלות מאפיינים עסקיים חדים. כלכלת הבריאות נחשבת למורכבת בעולם העסקים".
ההוצאה על בריאות: מצד אחד העולם מתבגר והצורך בתרופות ובמשאבים בשביל המבוגרים הולך ועולה. מצד שני המשאבים הולכים ומצטמצמים. "רק אם נדייק את הרפואה, נדע לעמוד בכך. מדינת ישראל מרובת אתגרים, ובתוך זה אנחנו צריכים לשמור על מערכת בריאות מעולה ואפקטיבית". את העתיד קשה לצפות "כי הטכנולוגיה היא שחקן משמעותי".
רק מילה טובה: "לכל מי שעוסק בתחום. תמיד יש לאן להשתפר, אבל מערכת הבריאות שלנו מצוינת".
לך ירושלים: לאחר עלייה בסולם התפקידים, הוא היום מנהל מחוז ירושלים-שפלה, הגדול מבין מחוזות 'מכבי', הכולל את ראשון לציון ולוד, את ירושלים ובית שמש וגם את גוש עציון, חברון ובנימין. "כשהתמניתי לתפקיד ראיתי ש'מכבי' לא הגיעה לירושלים במלוא עוצמתה. האמונה שלי בקופה ובצוות וביכולת לתרום לתושבי ירושלים לבריאות טובה יותר, הביאה אותי לרצות להיכנס לעיר הזאת, שהתחרות בה הייתה מאוד מנומנמת".
כיבוש ירושלים: העבודה המטרימה הייתה יסודית: "זו עיר גדולה ומורכבת עם מנטליות משלה. קודם כול עשינו עבודה יסודית ומקיפה כדי להכיר את הצרכים, השכונות והאוכלוסייה, ותכננו בקפידה את הפעילות". לעיר נוספו עשרות רופאים ומטפלים, בתי מרקחת ומרפאות מגוונות, "הסוד הוא להביא את העוצמה של ארגון גדול ולהתאים אותו לרמת שכונה".
שכונה: "שעות רצויות, מטפלים שמותאמים תרבותית ושפתית למטופלים", וזה כולל יידיש, ערבית ואנגלית. "מתן השירות המותאם לאוכלוסייה הוא האתגר וזו ההצלחה". הכינוי שניתן לחזון הזה הוא "מרחק עגלה". "בנינו בלב השכונות, במרחק עגלה. אפילו בדקנו טופוגרפית שלא יצטרכו לעלות עם כל הילדים וברגל".
רפואה ביישובים: "הרצון לספק רפואה טובה ליישובים הוא אתגר ממשי". ויש גם הבטחה: "אנחנו עובדים על הקמת מרכז חדש בתקוע, עם בית מרקחת, רפואת נשים וילדים".
רוח מכבי: מבחינתו, את כל מנהלי ועובדי הקופה "מייחדים ערכים של נתינה, מחויבות, אהבת האדם ואמונה שזו זכות לעבוד במערכת הבריאות. אנשים נהנים להגיד כן ולעזור ברגע האמת. וזה נותן תחושה טובה לעבוד עם אנשים כאלה".
החצי השני: רעייתו כבר שנים רבות היא ליאת, "מהתיכון אנחנו יחד". היא משמשת כעובדת סוציאלית לגיל השלישי בעיריית רעננה.
הברכה: הגדולה היא מאי, לומדת בכיתה י"א בבית הספר הדסים, טל לומד בכיתה ט' גם הוא בהדסים, וגיא בכיתה ג' בבית הספר בכר.
אם זה לא היה המסלול: "הייתי מוצא את עצמי עובד עם ולמען אנשים במקומות שבהם אני יכול להשפיע ולהוביל".
ובמגרש הביתי:
בוקר טוב: השכמה בסביבות שש. "בודק את הטלפון, מתארגן מהר ומשתדל לנצח את הפקקים". יש אהבה לשעות הבוקר, "אנרגיה של תחילת יום".
מוזיקה: "הכול. סגנונות שונים". והוא מאלה שכדי להתרכז הוא "צריך מוזיקה".
שבת: ארוחה של המשפחה המורחבת, "אחת לכמה שבתות אנחנו עושים שבת עם אחי שחזר בתשובה. השבתות האלה מאוד מיוחדות בשבילנו", ויש השתדלות "לשמור אותן כהלכתן".
אוכל: "הכול", אין בררנות. אבל יש ניסיון להקפיד על תזונה נכונה. ובכל זאת שני המנצחים הם "בשר ושוקולד".
פנאי: שעות הפנאי מוקדשות למשפחה, איתה מבלים בטיולים וסרטים. יש כמובן גם מנוי למשחקי כדורסל וזמן לחברים. "בזמן האישי שלי אני מתאמן בחדר כושר פעמיים-שלוש בשבוע".
אחזקת הבית: מוכתר כ"מלך הכלים". זמן שטיפת הכלים מוגדר כ"זמן איכות". חוץ מזה יש את תיקי טיפוח הגינה והכלב. "משתדל להיות שותף כמה שאפשר".
מפחיד: "הדאגה לקרובים שלי".
דמות מופת: אמו ז"ל שנפטרה בגיל צעיר, "קיבלתי ממנה הרבה ערכים: אהבת האדם, האופטימיות, חשיבות המשפחה וההתמודדות בחיים".
משאלה: "שלקרובים לי יהיה טוב, ושיהיה לנו עולם טוב יותר". יש אמון "ביכולת שלנו לעשות את זה".
כשתהיה גדול: "אמשיך לפעול לעצב את המציאות ולהשפיע על הסביבה הקרובה שלנו, איפה שזה לא יהיה". יש סיפוק מתפקידו הנוכחי. "התברכתי, ואני מגשים את השאיפה הזאת כבר עכשיו".
ofralax@gmail.com