חוק ההסדרה שצפוי לעלות הערב (שני) להצבעה שנייה ושלישית, אם לא יקרה שום דבר בלתי צפוי, ממגנט אליו לא מעט קיתונות וזעמים מהצד השמאלי של המפה הפוליטית.
לא מעט עיתונאים בכירים מצטרפים לביקורת וקובעים שמדובר בלא פחות מאשר גזל ברשות החוק.
בראיון ליומן ערוץ 7 מסביר ד"ר יועז הנדל, העיתונאי והפובליציסט ראש המכון לאסטרטגיה ציונית, מדוע הוא רואה בחוק זיק הכרחי של נורמליות, אך גם חוק שאולי נועד לאפשר לפוליטיקאים והמדינאים לחמוק מדיון אמיתי עמוק ונדרש באשר לעתיד יהודה ושומרון.
"אני רואה בחוק מהלך לנירמול חיי התושבים, אבל אני לגמרי לא משוכנע שהוא יצליח לממש את הרצון לנרמל. כלומר יש בחוק הזה הרבה היגיון – מי שעולה על קרקע בשוגג מציעים הסדר כספי שיפצה את בעל הקרקע, כמו שקורה בכל מקום בארץ. הבעיה היא שמדינת ישראל היא שמחליטה כבר חמישים שנה לא לקרוא לשטח שמעבר לקו הירוק שטחי מדינת ישראל, ולכן בסופו של דבר החוק הזה הוא ניסיון לנרמל שאולי מזכיר את הניסיון בשנות התשעים לגרום לכך שיזכירו את אריאל במזג האוויר, אבל בסופו של דבר זה נכון תודעתית אבל אחרי חמישים שנה הגיע הזמן לשבת ולדון באמת על מה שאנחנו רוצים ולא לשים עוד פלסטר".
ואולי, נשאל הנדל, חוק ההסדרה יוחל ומיד לאחר מכן ייכלל בסמכויות שיפוט הממשל הצבאי וכך גם אם עדיין ישראל אינה מגדירה את האזור כשייך לה ריבונית עדיין ניתן ליישם את החוק וליהנות מפירותיו. "אם אתה צודק זה יכול לעבוד יפה, אבל אני חושש שמדובר בחוק פולישוקי, חוק שראש הממשלה לא רוצה אותו אבל לא אומר זאת, שליברמן לא רוצה אותו אבל אומר זאת ובכל זאת יצביע בעד, חוק שהיועמ"ש לא מוכן לתת לו גיבוי ובג"ץ יפסול אותו.
״אז אם כל הסיפור הוא לייצר ויכוח פוליטי או לתת סוג של מענה פוליטי לעמונה זה לא שווה, אבל אם זה יהיה תקנה תחת ממשל צבאי ומענה לאלפיים בתים, אני לא בטוח שזה הכיוון ואם אני צריך להמר אני סבור שלא נגיע לשורה התחתונה כי לא באמת רוצים את זה. אני שומע את הניואנסים בדברי ראש הממשלה לפני הטיסה ללונדון, אני שומע את ליברמן ואת היועמ"ש ואני מכיר את ההיסטוריה של בג"ץ ולכן להערכתי בסופו שח דבר תוצאות אמתיות לא יצאו מהדבר הזה".
"אם רוצים נורמאליזציה אמיתית היא מתחילה בדיון על שאלת מה אנחנו רוצים בהתחשב בזה שנאום בר אילן לא תקף יותר ושיש ממשל חדש בארה"ב וגם בהתחשב בזה שטראמפ הוא לא יו"ר 'תקומה' או 'הבית היהודי' אלא נשיא אמריקאי עם אינטרסים משלו. לכן צריך לדבר על מה אפשר ומה אי אפשר ובתוך כך יש דיון מיקרוטקטי שמחייב אותנו לפתור את המצוקה של אלפיים בתים, אבל זה לא דיון על עתיד ההתיישבות אלא דיון מיקרוטקטי בלבד".
על השאלה אם הוא יכול לראות את ראש הממשלה, המגמגם מול חוק ההסדרה, מקדם דיון היסטורי על עתיד יהודה ושומרון, משיב הנדל ואומר כי אמנם גם הוא מזהה את הגמגום הזה בדברי ראש הממשלה, אך עם זאת, "אני יודע שזה מאוד מסובך לשבת ולחשוב מה אנחנו רוצים מעצמנו, אבל הגיע הזמן. אנחנו בעשור של ממשלת ימין שלא אומרת מה היא רוצה מעצמה. אפשר תמיד להאשים את השמאל ובג"ץ, אבל חמישים שנה מצריכים לפחות דיון אחד מה אנחנו רוצים. דיון אחד!".
הנדל נשאל אם אולי בכל זאת, צעד אחר צעד, יימצאו פתרונות טכניים שיאפשרו את קידומו של החוק גם מול בג"ץ -על אף סירובו של היועץ המשפטי לממשלה לייצג את הממשלה - וענה, "אני מקווה. מן הצדק ומן המוסר שיימצא פתרון למי שעלה על הקרקע בשוגג. העניין הוא שאנחנו בתסבוכת פוליטית שאף אחד לא רוצה לדבר עליה. בראייה פרקטית, אני לא רואה איך מהתהליך הזה יוצא משהו שיעזור לאלפיים הבתים. במקום לחפש פתרון לתהליך חלוט ולמצוא חלופות כמו שהיה ראוי להיות בעמונה, בנט אמר את זה ביום הראשון ובליכוד הקימו עצומה נגד פינוי עמונה ומירי רגב כתבה זאתץ על היד, ובסוף גם פינו אותם, גם אין ישוב חדש וגם הפיצויים לא מרשימים".
לקראת סיומה של השיחה נשאל הנדל אם רמת הסקפטיות שהוא מציג כאן דומה או שונה מרמת הסקפטיות שהייתה בו לפני ההצבעה הראשונה על חוק ההסדרה, והוא מודה שאכן כן, "האמת היא שהסקפטיות הייתה דומה". הוא גם מסכים שיש בכך סימן מעודד אך מציין כי הוא רואה את החוק כהגיוני וסביר אך הוא "שומע את הגמגום ושומע את חוות הדעת המשפטיות של היועמ"ש למרות שיש אחרות ומבין את הכיוון שאליו הולך בג"ץ, ואני תוהה אם זה לא סוג של פלסטר לחשש להתעסק בדיון האמיתי שראוי שנעשה אותו חמישים שנה אחרי".