קריעת ים סוף - סיפור לשבת

דנה בת ה-24 ניהלה תיאטרון בובות מצליח ביותר, הרוויחה כסף רב וחייתה כמו מלכה.

עודד מזרחי , י"ג בשבט תשע"ז

קריעת ים סוף - סיפור לשבת-ערוץ 7
"השמיים והמים היו מחוברים בלי שום הפרדה"
צילום: קובי פינקלר

היא הייתה רחוקה לגמרי מהקדושה. חברה אחת הצליחה לסחוב אותה לשיעור יהדות, ולאחריו דווקא התחזקה בכך שהיא נמצאת במצב הטוב ביותר שיכול להיות מבחינתה.

אחיה יובל וחברתו נועה, שהיו בתהליך של תשובה, הפצירו בה כל הזמן שתדבר אל ה' ולא הרפו ממנה. כל הזמן אמרו לה "דברי איתו", אבל זה נראה לה כל כך מגוחך. היא אמרה להם: "בשביל מה כל זה, וכי אין לי מה לעשות בחיים?...".

יום אחד נסעה דנה בתל אביב ונקלעה לפקקי תנועה גדולים. היא נזכרה בידיד שחי שנים רבות בהודו מול הים, ותמיד נהג לומר לה: "אם את רוצה שיהיה לך יום רגוע, תעברי דרך הים!".

היא חשבה: אם כבר אני תקועה בפקקים, אסע דרך הים. כך לפחות אירגע קצת...

וכך מצאה את עצמה תקועה בפקק ליד חוף תל אביב. היא התבוננה ימינה לעבר הים וראתה מראה מדהים: השמיים והמים היו מחוברים בלי שום הפרדה. החיבור הוליד בקרבה תחושה לא מוכרת, חדשה, מפעימה. היא הרגישה שהיא רואה את האינסוף.

דנה רצתה לשתף מישהו בתחושה המדהימה הזאת, אבל ראתה שכל הנהגים מסתכלים שמאלה לצד של הבניינים ובתי המלון. לפתע חשה כעס עצום על כך שכולם מביטים לעבר הבטון האטום במקום להתבונן במראה המרהיב. היא לא הבינה איך הם מתעלמים מהיופי האינסופי הזה.

לא היה לה כלפי מי לבטא את כעסה, ודיבוריהם של יובל ונועה עלו לפתע בתודעתה. היא נזכרה גם בכך שאביה נהג לומר לה: "יש בוס לעולם. אנחנו לא מנהלים אותו". אף פעם זה לא התקשר לה לבורא העולם, וכעת כן.

היא המשיכה להתבונן במראה הנשגב ואמרה לריבונו של עולם: "אם אתה בכלל קיים ואם אתה בכלל שומע, אז תקשיב טוב, כי אני לא הולכת לעשות את זה עוד פעם... אני חיה רק פעם אחת, ואפילו אם יש גלגולי נשמות, אני לא זוכרת מה הייתי בגלגול הקודם, ובטח לא אזכור מה שקורה לי כעת בגלגול הבא... אז מה אכפת לי מכל זה?! אני חיה רק פעם אחת ולכן אין טעם לעשות את כל השינוי הזה...".

היא נזכרה בחוזרים בתשובה בתחילת דרכם שהכירה, שלא יודעים כמעט כלום ולכן אוסרים על עצמם כמעט הכול. לא היה לה כוח להיכנס לכל זה. היא המשיכה במונולוג: "ואפילו אם יש טעם, אז אין לי כוח...".

כל דבריה נאמרו בנימת התרסה וכעס כתגובה על כל שטיפות המוח והנדנודים של קרוביה. היא הרגישה שהנה דיברה סוף סוף עם ריבונו של עולם ויצאה ידי חובתה. ואז המשיכה: "ואפילו אם יהיה לי כוח, אני מתה מפחד...".

המשפט האחרון יצא מנקודת אמת. היא ידעה שאם זו האמת, היא מחייבת אותה.

בכל אותה עת הרדיו ברכבה פעל ונשמעו ברקע שירים. דנה חתמה את דבריה: "ואם אתה שומע אותי, אז תענה לי כעת!".

באותה שנייה שמעה את מאיר בנאי שר ברדיו: "חי פעם, רק פעם / יש טעם, אין טעם / עם כוח, בלי כוח / שער הרחמים / בואי איתי יחד / בואי מתוך הפחד / כי את, גם את חלק / משער הרחמים...".

כל מילה הייתה תשובה מושלמת לכל מה שאמרה. היא הרגישה שבשנייה אחת הקדוש ברוך הוא קרע לה את הים ופתח לה את השמיים. שום דבר בעולם לא הצליח לגעת בה עד אז, חוץ מהשיר הזה בתוך הפקק. היא הרגישה שנפתח לה תריס אל האמת. זה היה ביטול בחירה לרגע, קריעת ים סוף פרטית.

דנה הייתה בהלם טוטאלי. למרות ההתגלות הנפלאה זה היה מפחיד, מפני שהבינה שכעת היא מחויבת לאמת שחוותה זה עתה, והרהרה: אוי ואבוי לי. מה אעשה כעת?...

היא הייתה כמשותקת כמה ימים ולא ידעה מה עליה לעשות בדיוק.

בוקר אחד חזרה נועה מתוכניתה "נועה תנוע" בגלגלצ. דנה הכינה ארוחת בוקר, ונועה אמרה לה: "בואי ניטול ידיים!"

"אני לא רוצה!", אמרה דנה.

"למה?"

"כי אם אטול ידיים עכשיו, אתחייב ליטול כל החיים...".

נועה אמרה: "אבל כבר ראית את האמת!...".

דנה נטלה את ידיה והתחייבה לכל החיים.

ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם: odedm@neto.net.il