מאבק על הדמוקרטיה

בזכות מאבקם של תושבי עמונה נחקק חוק ההסדרה, שמונע הרס בתים ומחזיר את קבלת ההחלטות לידי נציגותו הדמוקרטית הנבחרת של הציבור

עמנואל שילה , י"ג בשבט תשע"ז

נחמה חלקית. מצביעים על חוק ההסדרה, השבוע בכנסת
נחמה חלקית. מצביעים על חוק ההסדרה, השבוע בכנסת
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

1

בשבוע שעבר באו אלפי שוטרים וגירשו בכוח, בצו בג"ץ וממשלת ישראל, את תושבי עמונה מבתיהם.

גם השבוע נמשכה מלאכת ההרס, כשהפעם באו הטרקטורים והמנופים כדי להוריד מן ההר את המבנים הניידים ולהרוס את כל השאר. הכאב, הכעס והעלבון על חורבן מיותר של עשרים שנות התיישבות חלוצית לא יחלפו במהרה, כשם שיידרש עוד זמן לא מועט לשיקום משפחות העקורים. בינתיים הושלכו המשפחות אל תנאי מגורים קשים ומחפירים, כאילו לא למדנו דבר מגירוש גוש קטיף.

2

ובעוד העין דומעת על מה שקרה לעמונה ועל מה שצפוי לקרות לבתים בעפרה ובנתיב האבות, זכינו השבוע גם לנחמה חלקית עם סיום חקיקתו של חוק ההסדרה. כפי שהכריז בצדק ח"כ סמוטריץ', ממובילי חוק ההסדרה, מעל דוכן הכנסת - למאבקם של תושבי עמונה ואלפי תומכיהם יש חלק מרכזי בכך שהחוק התקבל.

אילו היו התושבים יורדים מן ההר בלי מאבק, אילו קיבלו בהכנעה את הפיצוי שהוצע להם מזמן בדמות יישוב או שכונה בגוש שילה - חוק ההסדרה לא היה עובר. המראות הקשים, ההמוניות של האירוע, הפוטנציאל הנפיץ שלו והזמן הרב שהוא נמשך וסוקר - הם שגרמו לראש הממשלה, לשרים ולחברי הכנסת להפנים את חומרתה של עקירת היישוב.

אם נתניהו מציע היום להקים יישוב חדש באזור בנימין לאחר בצורת של שנים רבות – זה בזכות מאבקם הנחוש של תושבי עמונה. אם בנט הבין, ובעקבותיו גם נתניהו, שהוא חייב להשיג פיצוי משמעותי להתיישבות ולהעביר את חוק ההסדרה, כי חוסר האונים מול הדורסנות הבג"צית יעלה לו במחיר אלקטורלי – בלי מאבקם הארוך, הנחוש והמתוקשר של תושבי עמונה זה לא היה קורה.

בלי חוק ההסדרה, לעוד מאות ואלפי בתים ביו"ש צפוי גורל דומה לזה של תשעת הבתים בעפרה. אך גם אלמלא התועלת הפרקטית - חורבן יישוב בישראל הוא מעשה נורא שצריך גם להיראות נורא. פירוק שקט, מסודר ואסתטי לא מבטא את חומרת האירוע.

זאת ועוד: טועה ומטעה מי שטוען שחורבן עמונה הוא לא יותר ממכה קלה בכנף כל עוד במקביל ההתיישבות ממשיכה להתפתח ובגדול. לבנייה מסיבית יש הרבה פחות ערך כאשר היא בנויה על יסודות רעועים בקרקע טובענית. אם הריסת יישוב בן עשרים שנה תיחשב לאפשרית ובנקל, גם בנייה בהיקף נרחב לא תבטיח את המשך אחיזתנו בשטחי יו"ש בעתיד. המאבק על עמונה המחיש כמה קשה ומסובכת יכולה להיות עקירת יישוב, ובכך חיזק והעמיק את שורשיה של ההתיישבות כולה.

חקיקת חוק ההסדרה היא ניצחון מוראלי חשוב, שיסייע לשיקום מעמדם של חברי הכנסת בעיני עצמם ובעיני הציבור. כאשר שישים חברי כנסת הצביעו בעד החוק, הם גם הצהירו בכך שקביעת עתיד ההתיישבות ביו"ש ומדיניות הבנייה וההריסה צריכה להיות נתונה להכרעתם הדמוקרטית של נבחרי העם בכנסת ובממשלה. היא לא צריכה להימסר להכרעתם של אנשי משפט שמונו כדי לשפוט על פי חוק, אך מתנהלים כמי שהוסמכו לנהל את המדינה על פי השקפתם האידיאולוגית.

3

חוק ההסדרה עבר, אבל המאבק מול עריצות האוליגרכיה המשפטית לא תם, וסכנת ההריסה של עוד אלפי בתים בהתיישבות טרם הוסרה.

החונטה המשפטית שהשתלטה על חיינו מזלזלת בהכרעת נבחרי העם, ומודיעה מראש באמצעות דובריה השונים שחוק ההסדרה, בוודאות, יבוטל על ידי שופטי בג"ץ. היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, מתנער מחובתו להגן על החלטות הממשלה, מודיע שלא יגן על החוק בבג"ץ, וגם לא מכחיש את הפרסומים שבכוונתו להתייצב בפני השופטים ולהציג עמדה המתנגדת לחוק. עמדתו המקוממת של היועמ"ש תקל הרבה יותר על השופטים בבואם לפסול את החוק.

וזה לא שמבחינה משפטית טהורה ברור כל כך שמדובר בחוק פסול. לא חסרים מומחים למשפט שיכולים לנמק מדוע החוק עומד גם במבחן החוקתיות כאן בישראל וגם במבחן החוק הבינלאומי. אבל בבג"ץ שלנו אין מגוון דעות, ואם בטעות נבחר לשם מישהו שחושב אחרת – דואגים למדר אותו. תשאלו את השופט המתנחל והדתי נועם סולברג, שכמעט אף פעם לא נכלל בהרכבים שדנים בענייני ההתיישבות ביו"ש.

נראה שנשיאת בית המשפט העליון מרים נאור מצוותת הרכבים לתיקים באופן שמבטיח לה את התוצאה הרצויה בעיניה. בדרך כלל יישבו בתיקים הנוגעים להתיישבות שלושה שופטים שדעתם המוקדמת והידועה היא תמיכה בהריסה. במקרים נדירים, אחד מבין השלושה - בדרך כלל חובש כיפה - יישאר בדעת מיעוט ויתמוך במתיישבים.

כך קרה בשבוע שעבר כאשר השופט הדתי ניל הנדל הכשיר את מתווה נכסי הנפקדים, שנועד להשאיר את עמונה על ההר. הוא נותר במיעוט מול השופט הערבי סלים ג'ובראן ומול השופט יורם דנציגר – שבשנים עברו הספיק להיות פעיל 'שלום עכשיו' וחבר הנהלת האגודה לזכויות האזרח. כך קרה גם השבוע, כאשר השופט חובש הכיפה אליקים רובינשטיין נעתר לבקשת המתיישבים ואישר דחייה של שלושה חודשים בהריסת הבתים בעפרה, אך נותר במיעוט מול שני עמיתיו שהקשיחו את לבם ואישרו חודש אחד בלבד. ואחר כך מספרים לנו שהשופטים בפסיקתם דבקים בחוק ואינם מושפעים כלל מהשקפתם הפוליטית.

4

אם יתעקשו שופטי בג"ץ לכפות את דעתם ולהמשיך להרקיד את הממשלה לפי חליליהם של ארגוני השמאל הקיצוני – השלב הבא צריך להיות חקיקת פיסקת ההתגברות. זוהי אותה פיסקה בחוק היסוד שמסמיכה את הכנסת לחזור ולחוקק חוקים שביטל בג"ץ בטענה שהם עומדים בסתירה לחוק היסוד.

הפיסקה הזאת, שמחזירה עטרה ליושנה במערכת האיזונים בין הרשות המבצעת והמחוקקת לרשות השופטת, ראויה להיחקק בלי כל קשר לסוגיית הריסת מבנים ביישובי יו"ש. היא תביא לכך שבעוד הרבה תחומים והחלטות תקבע דעת רוב הציבור באמצעות נבחריו, ולא דעתם של מעטים שלא מייצגים את דעת העם.

זכו תושבי עמונה לכך שבזכות מאבקם וקורבנם נחקק החוק שיחסוך גורל דומה מאלפים מאחיהם המתיישבים. אולי יתברר בעתיד שמאבקם הביא לתיקון עוד יותר מקיף ומשמעותי, להסדרת מערכת היחסים בין הכנסת והממשלה למערכת המשפט, לשיקום הדמוקרטיה הישראלית ולהשבת סמכות ההחלטה אל העם באמצעות נציגיו הנבחרים.

לתגובות: eshilo777@gmail.com