יותר מדי פעמים שמענו בחודשים האחרונים אנשים בשמאל ובימין רוטנים כלפי הממשלה ומפטירים "רגע, אבל זו ממשלת ימין".
התהייה הזו חזרה על עצמה ברוטינה קבועה לאחר שזרם ההפצרות הלך וגבר להפשיר בניה ביהודה ושומרון, בצל הניסיונות להסדיר את עמונה, ערב חקיקת חוק ההסדרה ובהזדמנויות שונות.
הנהגת הימין האידיאולוגי כאובה. היא אינה מבינה מדוע עליה להפעיל שרירים על יישום המדיניות עליה מתבססת תורת הימין מאז ומעולם.
מדוע עליה להילחם ולאיים במשברים בנושאים בסיסיים המרכיבים את משנתו של הימין האידיאולוגי.
מדוע חוק ההסדרה למשל היה כרוך בכל כך הרבה קנוניות פוליטיות עד שברגעים מסוימים אפילו השר נפתלי בנט לא האמין שהוא יצליח לצלוח את כל משוכות החקיקה.
אז זהו שהגיע הזמן לעשות סדר ולנתץ את הנחת היסוד האמורה: הממשלה הנוכחית אינה ממשלת ימין מובהקת. כואב? שנו את הדיסקט.
נתחיל עם מפלגת השלטון – הליכוד. הליכוד מרכיב בתוכו כמה וכמה זרמים. יש בו אמנם מרכיבים אידיאולוגיים, אך אפשר למצוא בו קבוצה גדולה שאינה בהכרח מייצגת את ערכי הימין המסורתי.
הקבוצה הזו בראשות ראש הממשלה מצדדת במשנת שתי מדינות לשני עמים (כמובן בגרסה שלהם "מדינה מינוס", כלשון נתניהו), בהקפאת בניה עקרונית מחוץ לגושי ההתיישבות ("העולם לוחץ; אי אפשר להפתיע את טראמפ") ומתנגדת נחרצות להחלת ריבונות במעלה אדומים ודומיה.
גם אביגדור ליברמן אינו איש ימין. מלבד העובדה שבמצע המדיני של ישראל ביתנו מופיעה התכנית המדינית של ליברמן המאמינה בחלוקת הארץ בגרסה שלו, הוא אף מתנהג כאיש מרכז פרגמטי המבקש לרצות את הבוס שמעליו ואת ההנהגה המדינית סביבו.
אפשר להניח שמאמצי עסקני הימין לשילובו לפני כשנה בממשלה הנוכחית לא היו לשווא: האלטרנטיבה בדמות הצטרפותו של הרצוג או הפלת הממשלה הנוכחית גרועה יותר, אך עדיין אין זה אומר שליברמן מתנהל כאיש ימין קלאסי.
על משה כחלון אין צורך להכביר במילים. האיש שהיה יקיר ההתיישבות כינה ערב הבחירות האחרונות את הליכוד כמפלגה שהולכת ומקצינה מבחינה מדינית. הוא גם האיש המסרב לצמצם את כוחו של בג"ץ הרואה בהחלת מדיניות ארץ ישראל השלמה את אסון הדמוקרטיה. זהו אינו איש ימין.
למרות הסחף בציבור החרדי לימין, הנהגתו אינה עולה בקנה אחד עם אג'נדת הימין. ש"ס החליפה עורה המדיני עם חזרתו של אריה דרעי ויהדות התורה נחלקת לאגפים – דגל התורה המזדהה עם עמדותיו של הרצוג ואגודת ישראל החסידית מתפצלת אף היא לכמה זרמים החל ממאיר פרוש המזוהה עם הימין ועד אייכלר – איש חסידות בעלזא שבעבר יישרה קו עם עמדות השמאל בנושאים המדיניים.
כך שנשארנו עם הבית היהודי המחזיקה בקושי שמונה מנדטים. עם שמונה מנדטים אי אפשר לקום בבקר ולצפות לקבל לארוחת עשר את מדיניות הימין. כדי לקבל את מדיניות הימין בממשלה הזו יש להילחם, להפעיל מרפקים, ליצור בריתות, לאיים, ולפעיל את כל הטקטיקות הפוליטיות. אחרת מה שהיה הוא שיהיה.
הדברים האמורים מקבלים משנה תוקף על רקע העתירות לבג"ץ שיוגשו – וכבר הוגשו – נגד חוק ההסדרה. אם הבית היהודי לא תמהר לפעול להצר את כוחו של בג"ץ כאן ועכשיו - חוק ההסדרה ילך לטמיון. רגע, זו ממשלת ימין? ממש לא. לפיכך ההתעשתות המוקדמת מתבקשת ויפה שעה אחת קודם.