עיר תחת איום. חיפה
עיר תחת איום. חיפה צילום: קובי פינקלר

בעקבות החלטת שופטת בית הדין לענייני עבודה, ג'אדה באסול, להורות על סגירת מיכל האמוניה בחיפה בתוך עשרה ימים שוחחנו עם פרופ' יואל ששון, מומחה לחומרים מסוכנים על משמעותה של ההחלטה.

"מדובר בגז רעיל בהחלט. הפגיעה שלו, גם בריכוזים מאוד נמוכים, עלולה להיות קטלנית, ולכן כשמדברים על כמויות גדולות כל כך, כמו במכל האמוניה, יש חשש שאם המכל ייפרץ מסיבה כזו או אחרת ענן האמוניה שייווצר עלול לגרום לפגיעה שיכולה להיות קטלנית".

כשנשאל אם לנוכח הסכנה הברורה והמיידית, הנאמדת במותם חלילה של עשרות אלפי בני אדם בתוך זמן קצר, קיימת היערכות אבטחתית שתוכל למנוע מקרה מעין זה, אומר פרופ' ששון: "לא הייתי אומר שמדובר במנגנון אבטחה כמו שהערכות סיכונים שנעשו בעבר הצביעו על כך שהסיכון אינו גבוה, אבל זה כמובן נתון לפרשנות. נוסיף על כך את העובדה שהאוניה שמביאה את האמוניה בכמויות גדולות יותר ממה שיש במיכל, גם היא גורם סיכון. כשהיא עוגנת בנמל היא עלולה להיות מטרה לחבלה ופגיעה, וגם בעניין הזה יש חשש".

על השימוש שנעשה בחומר האמוניה, מספר פרופ' ששון, כי מדובר בעיקר בשימוש חקלאי. "זה המקור העיקרי של חנקן לעולם הצומח. כשרוצים להעשיר את כמות החנקן, שיהיה זמין לצמח בקרקע, הדרך היחידה עוברת דרך אמוניה. את החומר הופכים לחומרים אחרים ואחד המפעלים החשובים לכך הוא חיפה כימיקאלים שם מייצרים דשנים שנגזרים מאמוניה. לפיכך החשיבות של האמוניה בכלכלה העולמית היא עצומה".

"מה שקורה הוא שאת האמוניה מביאים לארץ, הופכים את האמוניה לדשנים ואת אלה שולחים להודו וסין. השאלה היא למה צריך לעשות את המעגל הזה ומה הוא תורם לכלכלה הישראלית. זו שאלה טובה אבל מדובר בכימיה ישראלית, טכנולוגיה ישראלית שמביאה לתהליך שהוא תהליך חכם ומקורי מאוד שבו אשלג ישראלי שמגיע מים המלח עם תוצר האמוניה הופך לדשן איכותי מאוד ויקר מאוד, ואותו מייצרים בחיפה כימיקאלים והתוצר נוסע להודו סין ומקומות נוספים שבהם חקלאות בהיקפים גדולים מאוד".

הרווח הכלכלי, מספיר פרופ' ששון, מהמהלכים הללו לקופתה של ישראל הוא רווח גדול ביותר, לבד מעצם התעסוקה והפרנסה הניתנת בכך ללא מעט ישראלים.

על העובדים נשאל פרופ' ששון, אם במהלך העבודה הם אינם נחשפים לסכנות תוך כדי מגע בתהליך הטכני והכימי המתבצע באמוניה. לדבריו "קיימים כללי בטיחות מאוד ברורים וניסיון של הרבה מאוד שנים. אני לא רואה שום סיכון לאנשים כל עוד שומרים על הכללים".

באשר להחלטתה של השופטת לרוקן את המכל בתוך עשרה ימים, והמשמעות היא לשנע את האמוניה שנמצאת כעת במכל על פי קצב העבודה אך לא להוסיף אמוניה חדשה לתוכו, נשאל ששון אם אין מדובר בדרישה שהיתכנותה בלתי סבירה. "טכנית זה אפשרי למרות שזה זמן קצר שיתכן ויהיה קשה לעמוד בו, אבל זו גזירה שלא מציעה שום פתרון. זה לא נראה לי כמו הגישה הנכונה. אם אתה סוגר את המכל ללא פתרון אחר המפעל יעמוד ללא חומר גלם וזה עלול ליצור בעיות מבחינת תעסוקת העובדים, מבחינת חומרים שצריך להעביר לחקלאות הישראלית וגם מבחינת חוזים שהחברה חתומה עליהם מול חברות בחו"ל".

לדבריו קיימת אלטרנטיבה אותה ניתן וראוי לבחון להקמת מכל האמוניה באתר התעשייה המשותף עם ירדן, אזור שהוא מרוחק מאוכלוסייה, וגם אם בנייתו תארך זמן רב עצם קבלת החלטה על הקמתו של מכל כזה תביא את הגורמים השונים להסכמה כלשהי.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו