לפני 25 שנה הגנה בלה פרוינד בגופה על מחבל בירושלים, זמן קצר אחרי שדקר ילדים במרכז העיר.
ההמון הזועם ביקש להתנפל על המחבל ולערוך בו לינץ', אך פרוינד, אישה חרדית כבת 68, נשכבה על המחבל ומנעה מההמון לפגוע בו.
"אלאור אזריה הוא לא גיבור ולא רוצח", אמרה היום פרוינד ל"ידיעות אחרונות" לאחר שדינו של אזריה נגזר והוטלו עליו 18 חודשי מאסר בפועל.
לדבריה, "הוא סתם ילד שהיה בסיטואציה בלתי אפשרית ושגה. הוא היה כלוא מספיק, מגיע לו ללכת הביתה, להורים שלו, הם סבלו מספיק. אני גם לא שופטת אותו, אי אפשר לדעת מה עבר לו בראש באותו רגע, דקרו חבר שלו ממש כמה דקות לפני כן".
מתן חנינה לא יעביר לחיילים מסר שלפיו מותר לירות במחבל מנוטרל? איזה לקח ציבורי כן צרי להתקבל מפרשת אזריה?
"לחדד נהלים, שוב ושוב ושוב. החיילים צריכים לצאת לקרב עם הדיבר הראשון בראש, לזכור שלפני הכל 'לא תרצח'. להיות בני אדם. להיות יהודים, כי יהודי לא רוצח. הם חייבים לזכור שהנשק הוא בבסיסו רע. הנשק הורג. כמובן שחייל צריך להגן על עצמו ועל בני עמו, אבל תמיד להיזהר מעצמך, תמיד לזכור מה הבסיס - להיות בן אדם".
פרוינד מציינת מנגד שהיא איננה מתחרטת על כך שהצילה את המחבל, "איימו עלי בלי הפסקה, אפילו פוליטיקאים התבטאו נגדי, פעילי כ"ך שלחו לי איומים בדואר, אמרו שהילדים שלי יהיו הבאים בתור להידקר. דווקא רבנים חרדים הגנו עליי, אמרו לי שעשיתי את המעשה הנכון הלכתית ומוסרית. זה לא עזר לי יותר מדי, פחדתי פחד מוות. ולמרות כל זה, הייתי עושה אותו הדבר גם היום".