1. כל סנגור פלילי מצליח עשה בדרך כלל את הקריירה על זיכוי אחד מהדהד (לפעמים שניים או שלושה), בתיק שהיה נראה, לפחות תדמיתית, חסר כל סיכוי.
במקרה של עו"ד יורם שפטל זה היה מהדהד במיוחד, בגלל שהזיכוי שהוא השיג ללקוח שלו הציל אותו לכאורה מחבל התליה.
אבל אם תפתחו את רשימת התיקים בהם ייצגו אותם סנגורי צמרת נאשמים במשפטים פליליים, אתם תגלו על כל זיכוי מרעיש מאות תיקים שהסתיימו בהרשעות צורבות וכואבות, לפעמים אחרי עסקת טיעון ולא פעם אחרי שמיעת ראיות מלאה. לא מאמינים לי? אתם מוזמנים לשאול אותם בעצמם. הישרים שביניהם יחתמו על כל מילה שכתבתי.
לכן, מי שמתרשם מהצהרותיו של עו"ד יורם שפטל, ומשוכנע שסנגור הצמרת יוכל בודאות להביא לזיכויו של אלאור אזריה, שוגה באשליות. השיטה הפלילית בנויה ככה שערכאת ערעור לא מתערבת יותר מדי בממצאים עובדתיים, ומאחר שהכרעת הדין במשפט אזריה בנויה בעיקר על קביעת עובדות, הסיכוי שערעור ישנה את התוצאה ממש איננו גבוה.
2. אני בז לאותם כלי התקשורת שפתחו "נקודת שידור" מבית המחבל אותו הרג אלאור אזריה, בשעת הקראת גזר הדין. אני בז לניסיון הכאילו ליברלי להציג לצופים נקודת מבט שהיא כביכול "מהאו"ם". אני בז למחשבה לפיה רק בצורה כזו הצופה מקבל "עיתונות מקצועית".
המחשבה לפיה עיתונאי הוא אדם ללא השתייכות וזהות לאומית היא מחשבה אידיוטית. גם עיתונאי הוא בן לעמו, חלק מהחברה בתוכה הוא חי, חלק משמחותיה וחלק מכאביה. עיתונאי ישראלי לא יכול לדווח על הכרעת הדין במשפט אזריה משל היה כתב של רשת חדשות שבדית.
חמור מכך, פתיחת נקודת השידור בבית המחבל מעמידה את המחבל ואת אלאור אזריה בשני צדדים של משוואה. הנה פושע אחד והנה פושע שני. אז אולי צריך להזכיר משהו שקצת נשכח מאיתנו. בבוקר אותו יום קשה בו אירע אותו פיגוע דקירה בחברון קמו בבוקר שני אנשים צעירים. אחד, אלאור, קם במטרה להגן על עם ישראל וככל הנראה ביצע שגיאה חמורה. השני, המחבל, קם במטרה לרצוח יהודים בגלל שהם יהודים. כל ניסיון לרמוז על השוואה ביניהם הוא פשע מוסרי.
3. שר הביטחון לשעבר, משה יעלון, מחפש היום שלל תירוצים בדיעבד להסביר באמצעותם את דרך התנהלותו סביב פרשת אזריה. אבל את מילותיו של בית המשפט אי אפשר למחוק. השופטים, שודאי אינם חשודים בהקלת ראש במעשהו של אלאור, חתמו שלושתם על המשפט הבא שבשפתם הזהירה של שופטים הוא משפט ברור מאוד:
"להתבטאויות המושמעות מפי בכירי הציבור יש השלכה רחבה מאוד על עמדות הציבור ועל אימון הציבור ברשות השופטת. כיבוד עקרון הפרדת הרשויות מחייב אפוא להתבטא בריסון ובזהירות ביחס לעניינים התלויים ועומדים לפני בית המשפט, והפרת חובה זו עלולה לפגוע פגיעה קשה בעקרונות שעליהם מושתת המשטר הדמוקרטי במדינת ישראל".
אז אדון יעלון, במקום להמשיך להתחפר בהררי התירוצים, אולי פשוט תעמוד באומץ ותגיד: סליחה, טעיתי.