מבצע סבתא

השבוע החלטתי שאני מעריצה את עצמי. לא את עצמי של היום, אלא את עצמי של פעם. למה? ביום ראשון שעבר נכנסנו לכוננות נכד.

בימים כתיקונם הוא גר רחוק, ואנחנו נאלצים להסתפק בטעימות נדירות מהמתוק המתוק הזה. כשהוא כן מגיע אנחנו שולפים מזרן וחוסמים את אחת הקומות עם בקבוקים של מי עדן. אבל הפעם זכינו לארח אותו לשבוע שלם, וכיאה לשהות כל כך ארוכה נכנסנו להיסטריה. חסמנו את כל המדרגות בבית עם עוד כמה בקבוקים, מסך מחשב עתיק ושק איגרוף. התארגנו על כיסא אוכל, אוהל כדורים ועגלה משוכללת ומלאת אבק שהעלנו מהמקלט. וגם בנינו את מיטת התינוק הישנה באמצע הסלון כדי שיהיה לו לול. בקיצור, כמו שאמרה אמא שלי שהגיעה לשבת - "בית משוגעים פה!".

מטרת הביקור הייתה לאפשר לאמו הסטודנטית של הזאטוט ללמוד בשקט, ולכן חלק ניכר מהטיפול נפל בחלקי. זה היה כיף גדול. באמת. מהחלפת הטיטולים עד עשיית האמבטיה. אין מראה מלבב יותר מאצבעות קטנות של תינוק שמרימות פיסות בראוניז בטטה מעשה ידייך ומשחילות אותן לפה באלגנטיות. אגב, בעניין הבראוניז בטטה - לכל המתעניינים שביקשו או מתכוננים לבקש את המתכון, נתבקשתי על ידי בני הבית להבהיר שמדובר בגועל נפש של דבר. בעיניי זה אכיל, והקטנצ'יק עדיין מת על זה. מה כבר יכול להיות רע בבטטה מעוכה, טחינה, סילאן, שקדים טחונים, קקאו וקצת פודינג וניל מעורבבים יחד?

היה גם תענוג לראות את הגאון הקטן בונה מגדלים מקוביות ומקשיב רוב קשב לסיפור, למרות שהוא רק בן שנה. התמוגגתי מהצחוק המתוק שלו והתגלגלתי מהפרצופים המצחיקים, ובאופן אובייקטיבי לגמרי הוא באמת תינוק רגוע, חייכן, חברותי ומקסים באופן כללי, בלי עין הרע וכו'. הוא אפילו ישן בלילה. ניסיון לא חסר לי, כי ברוך השם זכיתי לגדל משפחה לא קטנה, אז למה לקראת סוף השבוע הרגשתי כמו אחרי מלחמה? לא הספקתי לעשות כמעט כלום מהדברים שאני עושה בדרך כלל, כל כולי נשאבתי לתפקיד הישן-חדש, ונותרתי בלי שנייה לעצמי.

השקעה בלתי פוסקת

אולי זה ההבדל בין גיל עשרים או שלושים פלוס, לגיל ארבעים פלוס-פלוס, ואולי פשוט נהייתי מפונקת. תינוק זה עולם אחר לגמרי מילדים בכיתה ה' ו‑ב', שזה מה שיש לי בשוטף. הם פחות או יותר עצמאיים, ואפילו יש את הלוקסוס של להשאיר אותם בבית לבד ולקפוץ למכולת. תינוק דורש השקעה בלתי פוסקת, ותמיד יש איזה מצב חירום ברקע. ערב אחד, שומו שמיים, איבדנו את המוצץ היחיד שהביאו לילד מהבית. שלוש פעמים נסעתי הלוך ושוב ליישוב הקרוב, עד שהצלחתי למצוא מוצץ שיערב לחכו של הנסיך העייף והעצבני. תינוק דורש דריכות תמידית - שלא ייפול אחורה, שלא יסגור את האצבעות במגירה, שלא ישים בפה, שלא ידחוף מזלגות לשקע. רק מהחרדות אפשר להתמוטט.

במשך השנים מדי פעם אנשים היו מפתיעים אותי בביטויי הערצה, ואני לא הבנתי על מה הם מדברים. חייתי בתוך זה, נהניתי מזה, זרמתי עם הקשיים והעייפות ולא הרגשתי שאני עושה משהו מיוחד. עכשיו אני מבינה, ואם גם לכם יש תינוקות וזאטוטים, ואתם מטפלים בהם ומגדלים אותם ומצליחים גם לנהל בית שמח - תדעו לכם שמגיעה לכם טפיחה ענקית על השכם.

שיער סיני

אחד הדברים שלא ממש עשיתי השבוע, וטוב שכך, הוא שופינג אונליין באלי-אקספרס. מבחינתי האתר הזה הוא קטסטרופה של ממש. בולען זמן שאין כדוגמתו, ושימו לב שלא אמרתי בולען כסף, כי אני בקושי קונה שם, רק משוטטת כמו בקניון ענק בין תכשיטים לסוודרים ולמדבקות קיר, ונהנית מכל רגע. המבחר עצום, המחירים מצחיקים, ובלחיצת כפתור אני יכולה לאתר בדיוק את מה שאני מחפשת, ועוד הרבה דברים שלא. מבחינה אידיאולוגית אני אומרת לעצמי שעדיף לפרנס את הסוחר היהודי מאשר את הסוחר הסיני. גם למדתי על בשרי שהתמונות באתר יכולות להיות מטעות, וחולצה שנראית מיליון דולר לא שווה אפילו את עשרת הדולרים שהיא עלתה. ובכל זאת, בקושי מזדמן לי לצאת למסעות קנייה אמיתיים, והתחליף הווירטואלי מאוד מפתה.

קחו למשל את עניין הפאות. יש לי קטע עם פאות. אחת לכמה זמן אני מסתכלת במראה, וחושבת לעצמי שאם רק הייתה לי פאה נחמדה, היא הייתה יכולה להוריד ממני עשר שנים לפחות. אז פעם בכמה שנים אני ניגשת לחנות וקונה אחת, רק כדי להשאיר אותה על המדף כי אני לא רגילה לראות את עצמי ככה.

באלי-אקספרס גיליתי מאגר ענקי של פאות, מכל הסוגים והמינים, במחירים הרבה, הרבה יותר זולים מאשר בארץ. כשגיליתי פאה סינתטית בשלושים שקלים טבין ותקילין - כולל משלוח - הייתי חייבת לראות במה מדובר. להפתעתי הגיעה פאה אמיתית ובהחלט ברת חבישה. נכון, השיער שלה דמה קצת לשיער של ברבי, היא לא הייתה סופר נוחה, ואחרי שהסתובבתי בה קצת בבית צירפתי אותה לחברותיה שעל המדף. אה, ולפני כן מדדתי אותה על הנכד. היה שווה שלושים שקל רק בשביל הצחוקים.

אבל ברצינות, חובשות הפאה שביניכן שלא רוצות, או לא יכולות, להוציא סכומי עתק כדי לכסות את ראשן, מוזמנות לבדוק את האלטרנטיבה הסינית. עכשיו אני שוקלת לקנות פאה משיער טבעי במאתיים שקלים, בניגוד לאלפי השקלים שהיא עולה בארץ, למרות שכמו שהבת שלי אומרת - לא ממש בטוח שזה טבעי. לך תסמוך על אתר שמוכר תכשיטי זהב 18 קראט בשלושה וחצי דולר.

eramati@gmail.com