הנאום של השגרירה האמריקנית באו"ם, ניקי היילי, על היחס החד-צדדי של מועצת הביטחון כלפי ישראל, רץ השבוע ברשתות החברתיות.
לרגע היה נשמע כאילו השגריר הישראלי דני דנון החליף קול, או השתלט על גרונה של היילי. "באופן מפתיע, למחלקה הפוליטית של האו"ם יש מחלקה שלמה שמוקדשת ליחסים הבינלאומיים של הפלשתינים, אבל אין אפילו אחת שמתעסקת במדינות שעוסקות בטרור ובפיתוח נשק גרעיני", אמרה היילי ודיברה על הסטנדרט הכפול. "ההחלטה השערורייתית והמוטה של מועצת הביטחון והעצרת הכללית נגד ישראל, רק הופכת את השלום לקשה יותר, ומרחיקה את הצדדים מהגעה לשולחן המשא ומתן".
הצהרה לפיה האמריקנים לא יעלימו עין יותר מההתנהלות האנטי-ישראלית ויילחמו בהטיה של האו"ם נגד ישראל, היא משמעותית מאוד כשהיא נאמרת מפי הנציגה הרשמית של טראמפ באו"ם. אלא שכדאי לצנן מעט את ההתלהבות. שגרירת ארצות הברית הקודמת, סמנתה פאוור, הייתה לא פחות חריפה בעניין הזה. יחסיה עם ישראל היו מצוינים, בין היתר בזכות עבודה טובה של הצוות הישראלי באו"ם בראשות השגריר דנון. היחסים התערערו רק בתקופת כהונתה האחרונה, אחרי שהממשל כפה עליה להימנע בהצבעה על ההחלטה נגד ההתנחלויות במועצת הביטחון של האו"ם, כשהיא עצמה הביעה התנגדות למהלך.
הנה ציטוט בן כמה שנים של פאוור, בנאום בפני פורום מאוד דומה לזה של היילי: "ישראל סובלת מיחס מוטה באופן שמפר את העיקרון הדורש שוויון בין החברות באו"ם. היחס הזה לעתים מגיע עד כדי העלאת תהיות על הלגיטימיות של הארגון. יש מדינות שמשתמשות במוסדות האו"ם לא כדי להשמיע ביקורת הגיונית ומתקבלת על ישראל, אלא במטרה לנסות ולמחוק אותה. ארצות הברית מודאגת ממצב זה ותמשיך תמיד להגן על ישראל מפני מתקפות דיפלומטיות וביטחוניות".
פאוור הייתה טרם מינויה, אם נגדיר זאת בצורה הטובה ביותר, אשת הקשר שפעלה מאחורי הקלעים בכל עניין שהיה קשור לישראל בארגון. היא פעלה למען ישראל בכל הקשור לדו"ח גולדסטון, לענייני המרמרה, ואפילו לחסימת צעדים פלשתיניים חד-צדדיים. כשמונתה לתפקיד היו בטוחים בבית הלבן שלנתניהו ואנשיו יהיו טרוניות כלפי המינוי, אבל בישראל דווקא היו מרוצים ממנו.
ברור שכולנו זוכרים לפאוור את הצעד האחרון שנרשם על שמה, אבל צריך לומר את הדברים בהגינות. צריך גם לזכור שרגע אחרי שבישראל צהלו על אי אזכור פתרון שתי המדינות מצד ממשל טראמפ, דאגה היילי להבהיר דווקא באו"ם כי האמריקנים תומכים בפתרון שתי המדינות ומייחלים שיצא אל הפועל. "עמדת ארצות הברית לא השתנתה", אמרה היילי.
בירושלים היו מי שניסו לתרץ את זה כחוסר תיאום בתוך הממשל, אבל האמת פשוטה – פתרון שתי המדינות עדיין מונח על השולחן. עם זאת, אין ספק שטראמפ מעוניין בפתרון גדול יותר, ששותפות לו מדינות ערב המתונות, אלה שישראל מנסה לקשור איתן קשרים לאחרונה. טראמפ גם שואף שהסכם יגובש בשיתוף עם ישראל, ולא בניסיונות לאלץ אותה לעשות דברים, כפי שגרס קודמו.
עוד יוזמה שתיכשל
העובדה שג'ראד קושנר, חתנו של הנשיא, מונה לתפקיד השליח המיוחד למזרח התיכון, מבהירה שממשל טראמפ לא מתכוון להשאיר את הסכסוך הישראלי-פלשתיני כנושא צדדי. הנשיא החדש לומד היטב את השטח בניסיון להניע יוזמה משלו.
לשם כך שוחח טראמפ באחרונה עם מנהיגי מדינות ערב, בתוכן מצרים, סעודיה, טורקיה וירדן. הוא ביקש לשמוע את דעתן על המצב הנוכחי, וגיבש מסקנות משלו. אחד הטיפים שהדוברים הערבים חזרו עליו בשיחות האלה היה שאם ארצות הברית תרצה לקדם מהלכים בעזרתם, אסור לה להסכים להרחבת ההתנחלויות או העברת השגרירות. טראמפ שמע ורשם.
במקביל ערכו בוושינגטון בדיקות דומות עם הצד הישראלי. רון דרמר, השגריר הישראלי שהממשל הקודם לא אהב במיוחד, כבר היה שותף לכמה התייעצויות עם מקורבי טראמפ, כגורם משפיע. האם הדבר הוביל לשינוי בגישה? אולי בעניין פתרון שתי המדינות, וגם זה לא בא עדיין לידי מבחן אמיתי. טראמפ אמר מפורשות לנתניהו: "אני רוצה שתעצור לזמן מה עם ההתנחלויות. אנחנו נתאם משהו בנושא הזה". אפשר לפרש את המשפט בדרכים שונות, אבל קשה להתחמק מהעובדה שהנשיא האמריקני אמר את הדברים הללו – רגע לפני שריכך אותם במחמאות לראש הממשלה.
גם הבקשה של נתניהו להכרה ברמת הגולן לא מרשימה. הנשיא טראמפ לא נפל מהכיסא כי האוזניים סובלות הכול. במבחן המעשה, השגרירות עוד בתל אביב וככל הנראה גם תישאר שם. להתיישבות הוקמה ועדה, שזה שם קוד מוכר של נתניהו לעיכוב בניסיון להעביר את העניין מסדר היום הציבורי. נראה שגם מייק פנס, סגן הנשיא שאיתו סוכמה הוועדה הזאת, נסחף לעניין יחד עם נתניהו.
נכון, במילים ובהתבטאויות יש שינוי גישה עצום, אבל דיבורים יכולים להשתנות ומעשים בשטח יכולים לשנות. המבחנים קרובים מאוד. נתניהו בינתיים מנסה לדחות את הקץ. הוא בסינגפור ואוסטרליה, בחודש מרץ יבלה זמן מה בארצות הברית בוועידת אייפא"ק. הלחצים הפוליטיים והצרות כאן הרבה פחות קורצים לו מאשר שיחות מדיניות ברחבי העולם והזדמנות להתגאות ביחסים הבינלאומיים הפורחים שלנו.
בינתיים הצעדים של טראמפ מתיישבים עם האג'נדה של נתניהו. שילוב מדינות ערב המתונות בתהליך השלום, יצירת קו אחיד נגד ההקצנה האסלאמית של מדינות כמו איראן שהופכת עם הזמן לטרור ואלימות, וכמובן המטרייה האמריקנית - מתאימות לחשיבה הישראלית בנקודת הזמן הנוכחית. הסקפטיים במערכת המדינית אומרים כי מדובר בעוד יוזמה שנדונה לכישלון. עד היום, הצדק היה במרבית המקרים איתם.
יש מפלגות זיגזג
את הדיסוננס הגדול ביותר ביחס לגזר הדין שקיבל אלאור אזריה ניתן היה למצוא במפלגת יש עתיד. בליכוד דיברו כמעט בקול אחד בעד חנינה וכך גם בבית היהודי, ומנגד במחנה הציוני היה אפשר לקבל, פחות או יותר, קו אחיד של תגובות נגד חנינה ובעד כיבוד ההליך השיפוטי.
דווקא שר הביטחון סיפק התבטאות חלבית למדי, שממנה לא ממש השתמע מה דעתו. על פניו מהודעתו של ליברמן היה אפשר להבין שחנינה היא לא בדיוק המהלך שהוא מעדיף לראות כרגע. אם נזכור כיצד התנהל ליברמן בפרשת אזריה לפני שנכנס למשרד הביטחון, הזיגזג שלו יהיה קצת מוזר, בוודאי לנוכח העובדה שמפלגתו של ליברמן הייתה יכולה לעשות הון פוליטי רב אם הייתה מאמצת עמדה ברורה בעניין החנינה. אגב, גם דבריו של ליברמן נכתבו רק בפייסבוק ולא נאמרו בנאום או בתגובה מתוקשרת. אחרים בישראל ביתנו לא הגיבו.
לעומת השתיקה הפושרת בישראל ביתנו, אצל יאיר לפיד וחבריו הדעות היו מגוונות מאוד. יו"ר המפלגה לפיד קרא למפקדיו של החייל לשקול חנינה "שתאפשר לו ולמשפחתו לחזור לחייהם". ח"כ עליזה לביא הייתה נחרצת יותר וטענה כי "כעת משנסתיים ההליך המשפטי, אני חושבת שיהיה הוגן וראוי לדון בחנינה". לביא אמנם ציינה שיש צורך להודות בעבירה ולשאת בעונש, אך הוסיפה כי "בהתחשב במכלול הנסיבות אני לא חושבת שנכון יהיה שישב כעת בכלא".
לעומתם יו"ר הסיעה ח"כ עופר שלח טען כי "איש אינו שמח לראות את אלאור נכנס לכלא, למרות שעשה מעשה שלא ייעשה. אבל חנינה מיידית תשים ללעג את המערכת הפיקודית והמשפטית של הצבא". לשלח הצטרף האלוף במילואים ח"כ אלעזר שטרן, שטען כי "המעורבות הפוליטית כבר עשתה מספיק נזק בעיקר לאלאור אזריה, אבל גם לצה"ל ולחברה הישראלית. לאחר שיבצע את עונשו אלאור יצא לחיים בישראל כחייל שגדל בבית שחינך אותו להיות לוחם וכך ביצע את שירותו בצה"ל".
ביש עתיד יאמרו שזה בדיוק היופי במפלגה כזו, שהדעות בה מגוונות וכל אחד אומר את דברו. אבל ברמה הפוליטית מפלגה שהיא חפצת שלטון צריכה לדעת לייצר קו תגובות מגובש. כל אחד יכול לתרום משלו, אבל כשכל אחד משתמש במסר המפלגתי ובסוף אומר מה שמתאים לו, התוצאה עלולה להיות עגומה. הסקרים מיטיבים עם יש עתיד שנתפסת כאלטרנטיבה שלטונית, אולי היחידה שמאיימת על נתניהו באמת. כדי לשמור על עצמה ככזו, היא צריכה לדעת להעביר מסר, ובעיקר להחליט את מי היא מסמנת כשותפות עתידיות ולכרות איתן בריתות כבר עכשיו. נתניהו, כפי שלפיד בוודאי כבר למד, יודע דווקא ברגעי המשבר ובתקופות בחירות ללהטט ולהרכיב ממשלות, הרבה יותר טוב מכל אחד אחר במערכת הפוליטית.
לתגובות: nitsan@besheva.co.il