תערוכות חדשות במוזיאון טיקוטין

התערוכות החדשות במוזיאון טיקוטין חושפות את ההיסטוריה, האמנות והטקסיות בתרבות היפנית: טקס התה המסורתי, תקופת הציור בצבע הכחול, וההומור באמנות .

אמנות התה

במאה ה-15 הכנת והגשת התה ביפן הועלתה לדרגת אמנות גבוהה במיוחד. מספר אסתטיקנים פיתחו את אמנות התה לדרך חיים - 'דרך התה' .המפגש נהפך לאירוע בעל חשיבות תרבותית ואסתטית ותרם להתפתחותם של תחומי אמנות שונים ובהם, קרמיקה, אדריכלות, ציור בדיו ועוד.

התערוכה החדשה מציגה כ- 50 עבודות מאוסף המוזיאון, ובנוסף, תציג לראשונה יצירות קרמיקת ראקו של האמנית היפנית העכשווית, מיהו קאטאוקה ארליך, המתגוררת בישראל.

שתילי התה הובאו ליפן מסין בשנת 1191 בידי הנזיר הבודהיסטי מיוֹאַן אֵייסַאי מאבות הזן ביפן. היפנים אימצו את כל סוגי האמנות הקשורים בתה ובהם קעריות קרמיקה, ציורי דיו, אדריכלות, גנים ועוד. במאה ה-15 הכנת והגשת התה הועלתה לדרגת אמנות גבוהה במיוחד.

מספר אסתטיקנים פיתחו את אמנות התה לדרך חיים - 'דרך התה' (סַאדוֹ, צ'אדו). הם קבעו כללים למפגש חברתי,שבו המארח מכין קערית תה לאורחים ספורים. המפגש נהפך לאירוע בעל חשיבות תרבותית ואסתטית ותרם להתפתחותם של תחומי אמנות שונים. 'דרך התה', הידועה במערב כ'טקס התה', התפתחה בשני מסלולים שונים: טקס התה האלגנטי, שהיה נהוג בקרב בני האצולה והתקיים במבנים ובגנים מפוארים בנוכחות מוזמנים רבים; וטקס התה הצנוע, שהונהג בעיקר על ידי נזירי זן, והדגיש את הקרבה לטבע ואת היופי שבפשטות.

מרבית קעריות התה המוצגות בתערוכה נוצרו בסגנון שאפיין את טעמם האסתטי של מורי התה ונזירי הזן. סֶן נוֹ רִיקיוּ (1591-1522), אסתטיקן של 'דרך התה', ראה בשלווה ובפשטות אמצעים לביטוי אסתטי. כללים אלו הביאו להתפתחות הטעם היפני שניתן לסכמו בשני מושגים עיקריים: וָאבִּי, שמשמעו תחושת בדידות ופשטות, וסַאבִּי, שמשמעו ישן, חלוד ועתיק.

ערכים אלו היו הבסיס לסַאדוֹ וליצירתם של כלי קרמיקה מתאימים, שכל אחד מהם הוא בעל צורה שונה. הכלים מאופיינים בחספוס ובחוסר שיווי משקל. אמנם הם נראים נטולי עיצוב וכאילו נעשו בידי כוחות הטבע, אך מצטיינים ברבגוניות ובדמיון ויש להם סגולה פיסולית. נראה כי הקדרים היפנים מצאו סיפוק בתחושה האורגנית המחוספסת של החומר ובצורות שאינן סימטריות ואין בהן תחושה של מעשה אבניים. קעריות התה, ובמיוחד קעריות הרַאקוּ, הן פשוטות, ובכך טמון כוחן. אין הן מרוחקות מן החומר שממנו נוצרו, וניכרת בהן טביעת יד האמן שיצר אותן.

הטכניקה מעניקה לכלים חיים חדשים וערך אסתטי מיוחד. כלי הקרמיקה המוצגים בתערוכה מוערכים בזכות מקוריותה וכושרה של קאטאוקה ארליך לתת להם ביטוי אישי – מאפיינים המקנים להם חיים משלהם.

התקופה הכחולה

התערוכה מציגה כ- 70 יצירות מאוסף המוזיאון, בעיקר הדפסים מסורתיים ומודרניים, קימונו וקרמיקה יפנית המאופיינים בצבעם הבלעדי – הכחול. הצבע הכחול , התקבל בהתלהבות רבה בקרב אמני יפן. התקופה הכחולה מייצגת את ההתלהבות , החיפוש ,ההטמעה והשימוש הנרחב בצבע הכחול שהגיע ליפן על ידי ההולנדים שהיו בין הבודדים שהורשו לסחור עם יפן בתקופה בה הייתה מסוגרת למערב.

אאיזוּרי-אֶ (aizuri-e; מילולית, "תמונת אינדיגו") הם הדפסים יפנים שהודפסו בגוונים של כחול. פיתוח ההדפסים הכחולים נקשר ליבוא של הצבע הכחול הפרוסי מאירופה. לפיגמנט זה היו מספר יתרונות על פני צבע האינדיגו, ששימש בהדפסי עץ יפנים מוקדמים רבים מן המאה ה-18. האינדיגו הופק מעלי הכותרת של הקומלינה (commelina) ומצמחים אחרים מהם ניתן היה להפיק רק גוון של כחול כהה. אך, הכחול הפרוסי הסינטטי היה עז ונמרץ, בעל טווח גוונים גדול ועמיד יותר בפני דהייה. צבע זה נמצא יעיל במיוחד לתיאור אוקיינוסים ומים עמוקים, נהרות ושמים כחולים ולכן הוא היה גורם מרכזי בעיצוב ז'אנר הדפסי הנופים (fûkei-ga) של "תמונות העולם הצף" (ukiyo-e).

במחצית השנייה של המאה ה-18 נכתב ביפן אודות הכחול הפרוסי במספר מדריכים לציור ולעתים אף צוין שקשה להשיגו מאחר שיובא מאירופה על ידי ההולנדים. בשנות התשעים של המאה ה-18 החלו לערוך ניסויים בכחול פרוסי בציור. בין האמנים הראשונים שעיצבו הדפסים כחולים היה קאטסושיקה הוקוסאי (Katsushika Hokusai; 1849-1760). בשנת 1831, המוציא לאור נישימוראיה יוהאצ'י (Nishimuraya Yohachi) פרסם מודעה ברומן מאת ריוּטיי טאנֶהיקו (Ryûtei Tanehiko) על הופעתה של סדרת הדפסים חדשה: "36 מראות הר פוג'י, פרי יצירתו של הזקן זֶן הוקוסאי איאיטסוּ, הדפסים נפרדים מודפסים בכחול, אשר לכל אחד מהם עיצוב שונה, יוצאים עתה לאור." (Matthi Forrer, Hokusai, Rizzoli, 1988. P. 263).

הכיתוב המתייחס לצבע בפרסום מעניין במיוחד. מצוינת בו המילה אאיזורי כלומר "אינדיגו" ולא ברורין-אאי (כחול ברלין), אך למעשה הכוונה הייתה לכחול הפרוסי הסינטטי ולא לצבע שהופק מצמחים. עשרה הדפסים מתוך הסדרה "36 מראות פוג'י" ובה ההדפס המוכר בשם "הגל הגדול בקאנאגאווה", שיוצג בתערוכה, הודפסו בכחול הפרוסי.

אוטאגאווה הירושיגה התנסה אף הוא בעיצוב הדפסי אאיזורי-א. ניתן לראות זאת בהדפס המניפה שלעיל המתאר את מראה מקדש קינקיזאן באי אנושימה (1855). כמו כן, הירושיגה עשה שימוש ניכר בכחול פרוסי בהדפסי הנופים שלו בשילוב עם צבעים אחרים כאדום וצהוב. אמנים יפנים ידועים נוספים התנסו בעיצוב הדפסי אאיזורי-א וביניהם, אוטאגאווה קוניסאדה ואוטאגאווה סאדאהידה למרות שהאמנים היפנים השתמשו רק בסוג אחד של כחול הם הצליחו ליצור אור וצל על ידי הדפסה חוזרת ונשנית של אזורים מסוימים בהדפס או על ידי מעברי צבע הדרגתיים .

הפיגמנט הכחול הסינטטי היה יקר ונחשב לדבר מותרות. לכן השתמשו בו תחילה במשורה בציור ולאחר מכן בהדפסי סורימונו ובמהדורות מפוארות של הדפסי עץ בודדים, שנועדו לקהל מצומצם. ההצלחה שנחלו היצירות הראשונות בהם הופיע הצבע, הובילה ליבוא מסחרי שלו ולירידה במחירו. הדבר אפשר למוציאים לאור להשתמש בו להפקת ההדפסים הכחולים המונוכרומטיים.

התערוכות תוצגנה בחודש הקרוב במוזיאון בשדרות הנשיא 95 חיפה.