עניין אישי והפעם עם ליטל שמש

בת 33, רווקה, גרה בתל אביב. עיתונאית, רעיונאית ופעילת הסברה

עפרה לקס , ד' באדר תשע"ז

עניין אישי והפעם עם ליטל שמש-ערוץ 7
ליטל שמש
צילום: עופר עמרם

התחלה: ניסן תשמ"ג, אשדוד. האם עלתה מהודו בהיותה נערה, יחד עם אחיה הגדולים שביקשו להתגייס לצה"ל. האב, יליד הארץ, קיבוץ גלויות עיראקי-פולני. היא הצעירה מבין שלושת הילדים ויש לה עוד אח למחצה מנישואיו השניים של אביה.

פרידה: ההורים התגרשו כשהייתה בת חמש. "לא פשוט לגדול בבית של הורים גרושים. זה הופך אותך לעצמאית ובוגרת יותר". האם עברה עם הילדים לגדרה שהייתה בה אווירת מושבה. "אחלה מקום לגדול בו. ירוק ובטוח, וכולם מכירים את כולם".

לימודים: מוסדות החינוך של גדרה. "למזלי לא הייתי צריכה לחרוש הרבה" וכך התפנה זמן לפעילויות חוץ-לימודיות רבות.

חוץ-לימודי: ריקוד פלוס חברות בלהקה, מד"צים של המתנ"ס במושבה, פעילות במועצת הנוער ובמגמה ירוקה וגם בתנועת מכבי צעיר. נשמתם? "הייתי מאוד אידיאליסטית".

העט: הכתיבה הייתה חברה טובה "ממתי שאני זוכרת את עצמי". כשהייתה בת 12 התקיימה תחרות כתבים בעיתון הילדים 'כולנו' והיא התקבלה. מאז החלה קריירה שכללה בשנות הנערות גם את 'ראש 1' ואת רשת א'.

צבא: האיתור המקורי היה ליחידת מודיעין לתפקיד של תרגום אנגלית-עברית. אבל המחשבה על להיות "סגורה בין ארבע קירות" לא התאימה. "חתמתי ויתור", ויחד עם אחיה היא סימנה את היחידות הקרביות ביותר לבנות. "ביקשתי וקיבלתי מג"ב".

מג"ב: "היה הכי קרבי". היא עברה את הגיבוש ושירתה במשך שלוש שנים "בגזרות הכי קשוחות בזמן האינתיפאדה השנייה". היו זירות פיגועים, הטלות עוצר וגם מחסומים, "ראיתי הכול". עד היום יש מילואים ימים ספורים בשנה - "הועברתי לדובר צה"ל".

נשים קרביות: "דעתי חלוקה". מצד אחד "ראיתי במו עיניי איך טרוריסטים משתמשים בנשים למטרות טרור, כי גברים לא יכולים לעשות עליהן חיפוש". מצד שני "אני חושבת שאם שוויון - אז מלא ובלי להוריד את הרמה. לא בתנאי הקבלה ולא בתנאי השטח".

קול ישראל: עוד בזמן השירות צה"ל חיפש "אנשים מעניינים" למשלחת של 'ישראל בונדס'. המ"פ המליץ עליה כי "הייתי לוחמת חדורת מוטיבציה עם אנגלית טובה". הנסיעה הייתה עם עוד עשרה קצינים שמשרתים ביחידות מעניינות. "נסענו לכל קצוות ארצות הברית ולקנדה. כל אחד היה במקום אחר".

הסברה עכשיו: מאז ועד היום ממשיכה בפעילות בשדה הזה, גם באופן עצמאי וגם דרך ארגון 'stand with us', ויש חוויות - "הפגנות שעשו נגדי מפגינים פרו-פלשתינים בשבוע האפרטהייד, וגם ארגונים יהודיים שעשו עבודה לא פחות טובה מזו של הפרו-פלשתיניים". יש ביקורת גוברת והולכת מצד קהילות יהודיות על מדינת ישראל. "לא מבינים את חשיבותה".

בתוך הקהילות: "נולדנו לתוך מדינה קיימת, וקשה להבין שאנחנו עדיין נלחמים על העצמאות". בנוסף לכך, "בארצות הברית יש פחות אנטישמיות מאשר באירופה ואתה לא מרגיש את הפחד והצורך בלהיות יהודי", ונימוק נוסף: "יש קריעה בין הלאומיות האמריקנית ליהודית". וכן, הדעה של יהדות ארצות הברית על ישראל חשובה.

איפה המדינה: "המדינה לא עושה מספיק בהסברה. היה צריך להתקיים צוות חשיבה מעמיק בנושא הרשתות החברתיות, המסרים והתיעוד מהשטח". מי שהשתפר מאוד הוא דובר צה"ל. "המלחמה על התודעה והתמונות שיוצאות משדה הקרב חשובות יותר ממה שקרה שם, והיום דו"צ מבין את זה".

עתונאישה: בסיום תקופת המדים חיכו לה בזרועות פתוחות במגזיני הילדים של 'ידיעות אחרונות', אליהם כתבה בנערותה. "הייתי עורכת ראשית של כל עיתוני הילדים במשך ארבע שנים, מאוד נהניתי". ובכל זאת משהו בער בה, "רציתי לעשות חדשות".

חדשות: כתבת של 'הוט' שמכסה את הדרום. "זו הייתה התקופה האינטנסיבית של עופרת יצוקה". עם השנים הפכה למגישת החדשות באולפנים של 'ישראל היום', כותבת בעיתון המודפס, נמנית עם מגישי 'ערב חדש' ובשנתיים האחרונות גם פאנליסטית ב'פטריוטים' של ערוץ 20.

ערוץ 20: "ערוץ מופלא שסוף סוף הביא לגיוון דעות בתקשורת. הוא מצליח לעורר הדים כי התקשורת לא רגילה שמערערים לה את ההגמוניה השמאלנית-תל אביבית שלה. זעקות ה'גוועלד' של השמאל שבאות למנוע חופש ביטוי מגוחכות בעיניי. הציבור היה צמא שנים רבות מדי לערוץ כזה. הוא מלא במגישים ואנשי תוכן מוכשרים, ואני מאמינה שהוא רק ילך ויגדל".

ימין חילוני: במשך שנים התקשורת הביאה אנשים דתיים כדי לייצג את הימין. "הנציחו את התפיסה שיו"ש חשובה רק לדתיים", אבל זה לא נכון. "יש הרבה תל אביבים ובכלל, חילוניים ימניים, שמאמינים בחשיבות יהודה ושומרון".

טובת ההתיישבות: "כשרואים שגם חילונים נותנים תשובות על חשיבות ארץ ישראל כנחלת אבותינו, וגם על חשיבות יו"ש מנימוקים ביטחוניים, ואני מספרת שזו דעה רווחת במדינת ישראל, התמונה בעיניהם משתנה".

אקדמיה: תואר ראשון במדעי החברה והרוח באוניברסיטה הפתוחה, תואר שני בתוכנית רורדמן למצטיינים באוניברסיטת חיפה. הביקורים שלה בקהילות היהודיות במערב גרמו לה לרצות "להבין את זרמי היהדות השונים, ללמוד על ההיסטוריה של ההגירה במקום, על קשרי הממשל ועוד". המטרה: למצוא את הדרך לחבר בין הקהילות. "אסור לנו לאבד אותם". לצד אלה היו לימודים במכללה למדינאות. "פרויקט חשוב מאין כמותו. חוג חבריי הקרובים הוא משם".

קופירייטינג: "תמיד הייתי אשת תוכן וכתיבה, וקופי הוא תחום רחב של יצירה ודמיון". במשך שנים עבדה כקופירייטרית פרילנסרית ויצרנית רעיונות. בשנה האחרונה התחום קיבל כיוון קצת שונה.

פורמטים טלוויזיוניים: שלושה פורמטים חדשים לטלוויזיה יצאו מתחת ידיה, ונמכרו לחברות הפצה בינלאומיות בארצות הברית ובטורקיה. "ישראל נחשבת למעצמה בתחום", היא מפתיעה, "התגאיתי מאוד לראות את התגובות שקיבלתי מאנשים בפסטיבל 'מיפ' לטלוויזיה בקאן. בכל מקום שבו אמרתי שאני מישראל, ראיתי המון כבוד והערכה".

הסקופ: "אין לי טלוויזיה בבית כבר שנים. אני רואה חדשות וסדרות שאני מורידה באינטרנט וזהו. אני לא רוצה שזה ישאב לי את הזמן".

אם זה לא היה המסלול: לא ברור מה היה אם. הכוח המניע לכל הפעולות הוא אחד: "הרצון לפעול למען ישראל, ונפלה בחלקי הזכות להשפיע על מה שקורה במדינה ובחו"ל".

ובמגרש הביתי:

מוזיקה: "הכול". ישראלית ו'דייר סטרייטס', 'הביטלס', "יכולה להינות גם מביונסה ב‑MTV".

שבת: ארוחת ליל שבת לרוב אצל אמא, והרבה מנוחה בבית. "בהגדרה לא עובדת בשבת". יש חיבור עמוק למסורת שמגיע מאמא - "היא מאוד רוחנית" - ולימוד של כתבי רבי נחמן מברסלב. "נהנית מכתביו ומהגיגי החוכמה שלו, הוא היה איש נדיר ומדהים בעיניי".

אוכל: "כל דבר שיש לו טעם וחריפות של מאכלים הודיים", אבל שיהיה צמחוני. "רע לי מכל התעשייה הזאת. אין לי ספק שעוד כמה עשורים אף אחד לא יצרוך מוצרים מהחי. כרגע זאת תעשייה כלכלית שמזינה את עצמה ומוכרת לאנשים המון שקרים". השאיפה בתחום הזה: "להיות פעם טבעונית".

פנאי: חובבת של ספרי העצמה אישית, ספרי הרב קוק וכאמור - רבי נחמן. חוץ מזה הפנאי מוקדש לתחביב של יצירת רעיונות לתוכניות טלוויזיה.

דמות מופת: שי שמש, אחיה הגדול. "מושא להערצה. אחד האנשים הכי חכמים שאני מכירה. הוא סגן אלוף ביחידת כפיר, שנתן ונותן את שנותיו הטובות ביותר למדינה ולצבא". היום דוקטורנט לארכיאולוגיה ימית.

משאלה: "שישלח לי את הזיווג שלי. זה התחום האחד בחיי שעוד אין לי בו נחת".

כשתהיי גדולה: "אחבר סוף סוף את ספר השירה שאני רוצה לכתוב".

ofralax@gmail.com