פורים של חלון - סיפור לשבת

בשנת תקע"ד הגיעו שליחי היישוב היהודי בי-ם אל בני הקהילה הספרדית בחברון ובפיהם בקשה דחופה:הישוב זקוק לסיוע במצוות פדיון שבויים.

עודד מזרחי , ד' באדר תשע"ז

פורים של חלון - סיפור לשבת-ערוץ 7
סיפור לשבת. אילוסטרציה
(פנימה יח"צ)

יהודי חברון גילו היענות וביקשו לשמוע במה מדובר, אולם כאשר שמעו את הסכום שבו נקבו שליחי המצווה מירושלים, חמשת אלפים דינר, הביטו זה בזה בתדהמה.

"זה הסכום שהטילו עלינו חכמי ירושלים לגייס מכם, אף לא גרוש אחד פחות", אמרו השליחים. קהילת חברון לא הייתה עשירה וגם לה היו צורכי צדקה משלה.

"עניי עירנו קודמים!", טענו תושבי המקום, "ואין באפשרותנו לתת סכום גדול שכזה". השליחים שמעו זאת ועזבו את חברון ריקם.

זמן קצר לאחר מכן התמנה פחה חדש לחברון מטעם הממשלה הטורקית ששלטה אז בארץ ישראל. עם מינויו הטיל הפחה על יהודי עירו גזרות שונות ומכבידות, והגדיל לעשות כאשר יום אחד זימן אליו את ראשי הקהילה והודיע להם כי הוא דורש מיהודי חברון להעלות לו מס חד פעמי בסך חמישים אלף דינרים, "ואם לא - מחציתכם אשרוף באש והשאר אמכור לעבדים!"

זה היה סכום עתק שבני הקהילה בחברון, גם אם רצו בכך מאוד, לא היו מסוגלים לשלמו. הרשע לא הניח מקום לספקות בדבר רצינות כוונותיו. בו במקום ציווה על משרתיו לאסור את ראשי הקהילה ולהכניסם לכלא, עד אשר יימצא לו הסכום הנדרש במלואו. דבר הגזרה והמאסר נפוץ עד מהרה, והעיר חברון נבוכה.

חכמי הקהילה מיהרו לכנס את כל בני עדתם כדי לטכס עצה. בתוך כך קם אחד החכמים והחל להכות על חטא: "אשמים אנחנו על שלא נעתרנו לבקשת חכמי ירושלים ולא סייענו להם במצוות פדיון שבויים. לכן באה עלינו הצרה הזאת. מן השמיים נוהגים בנו מידה כנגד מידה".

בסופה של ההתכנסות הוחלט לגייס כל סכום אפשרי מן הקהילה ומחוצה לה. כל הגברים, הנשים והטף נקראו להרבות בתפילה לפני מי שלב מלכים ושרים בידו. בימים הבאים אפפו תחושת מתח ואווירת התעוררות את כל יהודי חברון. רבים צמו והתענו. חכמי העדה ומנהיגיה ניסו להעביר את רוע הגזירה בדרכים שונות. לאחר יממה של צום ותפילות, מתוך כוונות וייחודים, חיברו חכמי חברון נוסח מיוחד של בקשת רחמים. את הנוסח כתבו בכתב אשורי על מגילת קלף, שאותה ביקשו לשלשל לתוך מערת המכפלה.

באותם ימים הייתה הכניסה למערה אסורה על יהודים. הדרך היחידה להחדיר את המגילה פנימה אל מקום קברי האבות הייתה על ידי מתן שוחד לשומר המערה. ואכן, לאחר שזה קיבל סכום הגון, הגיעה המגילה עם בקשת הרחמים למשכנם הנצחי של האבות.

התאריך הסופי שנקב הפחה לתשלום הכסף היה י"ד בכסלו. בליל אותו יום באו כל בני הקהילה והתכנסו בבית הכנסת. במצוות החכמים נסגרו הדלתות והחלונות. החכמים עוררו את צאן מרעיתם לחזור בתשובה שלמה. לאחר מכן כולם אמרו סליחות.

בלילה ההוא נדדה שנת הפחה. את ראשו העסיקו מחשבות על מה שצפוי להתרחש ביום המחרת. הוא לא יכול היה להירדם בגלל המחשבה על הסכום האגדי שהוא עתיד לקבל מידי היהודים. לפתע קם ממיטתו והחל לשוטט בחדרי מעונו. הוא נכנס לחדר האוצר ומישש בידיו שק מלא דינרי זהב. "בקרוב", צהל בלבו, "יוכפל הוני". לאחר מכן גברה עייפותו והוא נרדם.

בחצי הלילה ניעור לפתע הפחה משנתו, וראה שלושה אנשים זקנים ניצבים עליו ומראיהם נורא. הם דרשו ממנו חמישים אלף דינרים, ואם אין - ימיתוהו מיד! נבהל הפחה מאוד, ירד ממיטתו ומסר לזקנים רבי ההוד את השק, וגם את הרביד שבצוואר אשתו נתן כדי להשלים את הסכום הנדרש.

כל אותו לילה לא פסקו יהודי חברון מלהתפלל ולהתחנן. עם בוקר באו חיילי הפחה לחצר היהודים לגבות את המס הנדרש. הם דפקו בדלת, והשמש הזדרז לפתוח להם. בגשתו אל הדלת נכשלו רגליו בשק מלא דינרים. כאשר התכופף ראה בשיפולי הדלת כעין חלון קטן שדרכו הוכנס כפי הנראה השק. מיהר השמש להכניס את השק לבית הכנסת. פתחו היהודים את השק ומצאו בו בדיוק את סכום הכסף שדרש הפחה. שמחתם רבתה והם מיהרו אל בית הפחה, למסור לידו את השק ואת הרביד.

הפחה הכיר כי זהו השק שמסר לזקנים רבי ההוד, השתומם וקרא: "אכן לא ינום ולא יישן שומר ישראל". הוא פנה אל פרנסי היהודים ואמר: "דעו כי השק ותכולתו לי הוא, ואותו לקחו ממני הלילה שלושת אבותיכם כדי להציל את נפשי מחטוא. ועתה בראותי כי בגללכם חרדו אברהם, יצחק ויעקב את כל החרדה הזאת, ולמענכם קמו מקברותיהם, אמרתי: כבד אכבדכם גם אני. גזירתי בטילה מעתה והכסף הזה נתון לכם, ואתם, התפללו להצילני מרעה כל ימיי".

לזכר המאורע הזה קבעו אנשי חברון את י"ד בכסלו לחג, ואין אומרים בו תחנון, והוא נקרא "פורים של חלון".

על פי 'ספר חברון' ו'חיבת ירושלים'

ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם: odedm@neto.net.il