סיפורו של המציל - שנשכח
סיפורו של המציל - שנשכחצילום: יצחק הררי. פלאש 90

'אות המציל היהודי' של ארגון בני ברית יוענק מחר (שלישי) לנפתלי בקנרוט-ברוניצקי ז"ל בבית התפוצות, תל אביב.

נפתלי הציל יהודים רבים כאשר הוא מנצל את מעמדו כאגרונום מחוזי מטעם המושל המחוזי הרוסי להקמת בתי מלאכה שונים, חוות חקלאיות וחוות רכיבה שהעסיקו עובדים יהודים שבשל כך ניצלו ממוות.

את סיפורו הייחודי של נפתלי בקנרוט-ברוניצקי גולל ביומן ערוץ 7 אלן שניידר, מנהל המרכז העולמי של ארגון 'בני ברית' בירושלים ומזכיר הועדה לאות המציל היהודי.

"נפתלי נפטר ב-93' ואני מניח שלא נותרו הרבה אנשים שמכירים אותו", אומר שניידר ומספר: "כפי שיכולתי להכיר אותו מהספרים שנכתבו עליו הוא היה דמות מיוחדת מאוד. אדם שהיה מאוד פיקח ומאוד הבין את ההתנהגות וההתרחשויות מסביבו ויכול היה להתארגן ולהציל עשרות רבות מאוד של יהודים".

"בעיירה דרוהוביץ' שבגליציה עם הכיבוש הגרמני, אחרי שהרוסים עזבו אחרי הפלישה הגרמנית, הוא הבין מהר מאוד שהגרמנים זקוקים לכוח עבודה איכותי כדי לקיים שלטון ואורח חיים להם עצמם, והוא גייס כשלוש מאות בעלי מקצוע יהודים והציג אותם בפני הגרמנים ככוח מקצועי נצרך".

אך לא רק בהעסקתם של יהודים במשימות נצרכות עבור הגרמנים מצא בקנרוט דרך להציל יהודים, אלא אף ב"המצאת" עבודות יזומות ותיאורן כהכרחיות ונצרכות. "הוא ראה איפה אפשר לפתוח עוד חווה או עוד מפעל וכך שיכנע את הגרמנים שהם זקוקים למפעלים הללו. הוא הקים חוות רכיבה, מעין אצטדיון רכיבה אמנותית על סוסים להנאת הגרמנים ובאמצעות זאת הציל הרבה יהודים".

נפתלי, מספר שניידר, הסתכן לא רק מול הגרמנים שעלולים היו לחשוף את מהלכיו להצלת יהודים אלא גם בפני היהודים עצמם, שכן אלה ראו בו גרמני ארי. "הוא הסתכן בהחלט. ככל שיכולתי להבין מהעדויות שקיימות, הוא היה אישיות מאוד מיוחדת, הוא היה מוכן להתנגד לגרמנים כשהיה צריך וכשהבחין שזה יכול לבוא לטובת העניין, להראות את הכוח שלו. הוא הצליח לקראת סוף המלחמה לשתול מסמכים שיימצאו מאוחר יותר, ואכן המסמכים הללו נמצאו, כדי שהוא ומשפחתו יוכרו כארים על ידי הגרמנים, ובכך הוא הצליח לשמור על חיי יהודים במקום. כך הוא גם סיכן את עצמו בעיני היהודים כי הוא נראה היה בעיניהם כמשתף פעולה".

מוסיף שניידר ומדגיש כי "בעיירה הזו נרצחו אלפי יהודים באכזריות. הם הובלו ליער ברוניצי ושם הומתו באכזריות. נפתלי שינה את שמו על שם היעד לזכר אלפי היהודים שנרצחו שם באכזריות, הם נאלצו להכין את הקברים של עצמם ונורו במקום. היו פוגרומים אכזריים מאוד".

"כמעט בלתי אפשרי להבין את המציאות של החיים באותם ימים. היו שם כ-14 אלף יהודים בעיר הזו ולהציל כמה מאות יהודים זה אחוז קטן, אבל זה חייב מאמצים אדירים גם להערים על הנאצים וגם להציג את כוח העבודה הזה כנצרך וככזה שהגרמנים לא יוכלו להסתדר בלעדיהם, והכול באווירה של רצח ברחובות".

ממשיך שניידר ומספר כי נפתלי, "כמו הרבה מאוד מצילים אחרים, מצוטט כאומר שלא עוזבת אותו ההבנה שהוא הצליח להציל רק מעטים. הם הלכו למותם עם תחושה קשה שמאות ואלפי מכרים לא ניצלו. ב'אות המציל היהודי' אנחנו מנסים לתקן מעט את הנרטיב ההיסטורי, להסביר שהיו מאות רבות של יהודים שעסקו בהצלה ולהביא את הסיפורים האלה לעולם. אלה סיפורים שלא מוכרים לנו כיהודים".

"המונח של 'כצאן לטבח' ממשיך ללוות אותנו למרות המאמצים להשתחרר ממנו. הוא ממשיך לשטות בנו. יתכן שאחת הסיבות לכך היא שב'יד ושם' לא מופיעה קבוצת היהודים המצילה ככזו ש'יד ושם' אמור לשמש לה זיכרון. מופיעות העיירות, הפרטיזנים, הקהילות, בתי הכנסת וחסידי אומות העולם, אבל מקומם של המצילים היהודים האלה איננו שם. אני לא יכול לומר שהיה מאמץ מאורגן להעלים את האנשים הללו, אבל אנחנו במאמץ לתקן את הנרטיב ההיסטורי. אנחנו מגלים סיפורים מאלפים על יהודים שפעלו בכל רחבי אירופה בתנאים משתנים ממקום למקום. בכל מצב היו יהודים שמצאו דרך לנסות ולהציל חיים ובחלק מהמקרים הניסיונות לא צלחו, וגם אותם צריך לזכור".

עד כה הוכרו כמצילים וקיבלו את האות כ-160 יהודים ב-15 מדינות שונות ברחבי אירופה.