לא נעים להודות אבל נראה שחייבים, חג פורים הופך אצל רבים מאיתנו, מבוגרים ובני נוער, לחג שבו ניתן דרור לתופעת ההשתכרות.
עד כמה התופעה מסוכנת לבני נוער וכיצד להתמודד. את השאלות הללו הצגנו ביומן ערוץ 7 בפני הד"ר ורד נאמן-חביב, מרצה במחלקה לקרימינולוגיה באוניברסיטת אריאל.
"מדובר בתופעה מאוד משמעותית ונפוצה. אחוזים מאוד גדולים שותים אלכוהול, חלק בתדירות גבוהה של יותר מפעם בשבוע. גילאי השתייה צעירים, בממוצע מתחילים לשתות בגיל 13. רובם אמנם לא מגיעים למצב של שכרות, אבל חלקם כן מגיעים למצב הזה באירועים חברתיים שהם משתתפים", אומרת ד"ר נאמן-חביב.
בדבריה מדגישה נאמן-חביב את "ההשלכות של השתייה, לאו דווקא של השתכרות אלא בכלל, בריאותית על מבנה המוח שעדיין מתהווה בגיל ההתבגרות, יש השלכות קשות הורמונאליות ופיזיות וגם מבחינה חברתית".
לאותם המקווים שהשתכרות או שתייה מופרזת בפערי זמן רחבים, בעיקר כאשר מדובר בפעם או פעמיים בשנה, תהיה פחות מזיקה, מזכירה ד"ר נאמן-חביב את המדרון החלקלק שמתחיל בדיוק ביום הזה שבו נותנים דרור לשתייה. "עצם ההגעה להשתכרות מעידה משהו על הילד. כלומר כשילד בגיל כזה מגיע להשתכרות גם אם רק בחגים זה משהו חריג ולא נורמטיבי, משהו לא בריא. יתכן וההשלכה הפיזיולוגית לא תהיה משמעותית אבל הידיעה שעשתי את זה וזה בסדר, שישבתי עם החבר'ה שתיתי וכולם צחקו והיה נחמד, הם הרי לא מודעים להשלכות של זה, זה משהו שיכול להוביל למשהו מרחיק לכת לאורך זמן. זה עלול להיות תחילת המדרון החלקלק".
באשר להתמודדות עם תופעת השתייה אצל בני נוער, אומרת ד"ר נאמן-חביב כי אמנם "נכון שב'עד דלא ידע' נותנים כאילו לגיטימציה דתית לשתייה אבל הזמינות נמצאת כל הזמן. הם יכולים לקנות שתייה בהרבה מקומות ורואים את ההורים שותים. הם לא צריכים את פורים לשם כך. אבל יש כאן השפעה משמעותית לאורך זמן".
לדבריה לתגובה החברתית לשתייה יש השפעה משמעותית ליחסם של בני הנוער לשתייה. "התפיסה היא שמאוד קשה לומר לילדים 'אל תשתו', כי אנחנו יודעים שהאלכוהול נמצא. התפיסה היא ללמד איך לשתות נכון. אנחנו מדברים על מזעור נזקים, איך וכמה לשתות. אנחנו משוחחים איתם על איך שותים נכון, על הפסקה ועל זיהוי בעייתיות אצל חבר, על תגובות כשרואים שמשהו לא נכון. מלמדים שתיה מבוקרת יותר מאשר אמירה שלא לשתות בכלל למרות שההמלצה היא שלא לשתות בכלל".
בדבריה מציינת ד"ר נאמן-חביב כי גישה זו אינה יחידה ואינה בלעדית, אלא קיימות גם תפיסות הפוכות הסוברות שיש להציב חומה מוחלטת של איסור גם על הכוסית הראשונה. "זה ויכוח שקיים. בסדנות לשתייה נכונה אומרים לנו שבכך אנחנו נותנים לגיטימציה לשתות, אבל אנחנו לא נותנים לגיטימציה ולא ממליצים, אנחנו מראים את ההשפעות ואת העובדה שמדובר באפקט של לחץ חברתי, אבל אנחנו גם מודעים שזה לא תמיד עובד. זה משהו נורמטיבי בעיניהם כך שהם לא מבינים מה אנחנו רוצים מהם, ולכן במקרים כאלה כשהסוסים ברחו מהאורווה נדע איך להתמודד איתם בהמשך.
בדבריה מציינת נאמן-חביב כי קיים הבדל ביחס לילדים בגיל צעיר יותר למבוגרים יותר. "אם מדברים עם ילדים בגיל 12 אנחנו מדברים על לא לשתות. כשמדברים עם גדולים יותר, גילך 16-17, השיח אחר, הם מנוסים ולפעמים יכולים ללמד אותנו... אנחנו כבר לא יכולים להגיד להם שזה חמור אלא מדברים על המשמעות והנזקים".
עוד נשאלה ד"ר נאמן-חביב אם קיימת השפעה להשתכרות בזויה על המשך הרגלי השתייה של נער או נערה. לדבריה הדברים אינם מוחלטים אלא תלויים בתגובה של הסביבה אליהם. "אם התגובה תהיה גועל מזה והוקעה של זה, שהחברים יסכלו על זה אחרת תגובות מזועזעות של ההורים אז אולי התגובה תמנע את ההמשך. אבל אם יגיבו באהדה של 'איזה גבר אתה' אז לא בהכרח, הוא יגיד לעצמו שזו אמנם הייתה שעה לא נעימה אבל הוא היה בביטחון עצמי ומשוחרר מעכבות ויראה את הצדדים הטובים. התגובה החברתית של הסביבה הבוגרת ושל החברים משפיעה".