הגדולה של פורים טמונה בעובדה שליום אחד קצר, אנחנו חוזרים להיות קצת ילדים.
הגדולה של פורים טמונה בעובדה שליום אחד קצר, אנחנו חוזרים להיות קצת ילדים.איור: עדי דוד

שאלה לאימהות: אחרי שגזרתן, ותפרתן, ושנוררתן אביזרים מהשכנה - או שסתם הלכתן לחנות וקניתם תחפושת של אלזה - אתן בעצמכן מתחפשות בפורים? אצלי זה לגמרי תלוי בסביבה.

עד לפני כמה שנים גרתי בשכונה חרדית ושם זה לא היה מקובל בכלל. שנה אחת חבשתי פאה ארוכה ועשיתי קוקיות, והמבטים התמהים שחטפתי הוציאו לי את החשק לנסות שוב. אבל כאן בשומרון זה משהו אחר. אתה הולך לסופרמרקט בסביבות פורים, וכל הקופאיות עם כובע מצחיק או איפור מוזר. גם בבית הכנסת היישובי מרגישים את החג, כשמנערה ועד זקנה, נשים עם צמה כחולה או אוזני ארנב מאזינות לקריאה. אז גם אני מצטרפת לחגיגה, ושולפת מהבוידעם את מעיל הפורים הקבוע שלי, ז'קט קטיפה בוורוד צועק שקניתי באחד ההריונות. לא יודעת מה עבר עלי, אפשר להאשים את ההורמונים, אבל גם היום אני מאוד אוהבת את הבגד המשונה והעליז הזה, שבימים כתיקונם לא הייתי מעלה על דעתי לצאת אתו מהבית. אני מורחת איפור מוגזם, משלימה את הלוק עם פאה ורודה, והולכת לשמוע את המגילה שלי.

חג מוזר, פורים. אנחנו רגילים אליו עוד מהגן, אבל על פניו, לא נראה לכם שיש לו מאפיינים של חג לא יהודי בעליל? היהדות בנויה על סדר. על הבדלה בין האור לבין החושך, בין ישראל לעמים, בין יום השביעי לששת ימי המעשה. השכל שלנו אמור לתת את ההוראות, לומר ליצר, ואפילו לרגש שלנו, מה לעשות בתוך מערכת חוקים מדוקדקת שמכוונת אותנו בכל פרט ופרט. לא כמו רובוטים, כמובן, אלא מתוך אמונה ושמחה, אבל בכל זאת, הראש הוא השליט.

והנה צץ מין חג מבולבל ושטותניקי שכזה, בו אנשים רציניים ומכובדים מסתובבים פתאום עם תרבוש על הראש ובקבוק יין ביד. יום שבו אנחנו אשכרה מצווים להשתכר עד שלא נדע להבחין בין ימיננו לשמאלנו, ובין הרעים לטובים. יום שהוא בדיוק ההפך מהאיפוק שנדרש מאיתנו כל השנה. וחז"ל עוד אומרים שפורים הוא גדול מיום הכיפורים, ובסופו של יום, רק שניהם יישארו מכל החגים.

טוב, כמובן שחז"ל ידעו מה הם עושים, ולא חסרים פירושים על החג המיוחד הזה. אבל מבחינתי, הגדולה של פורים טמונה בעובדה שליום אחד קצר, אנחנו חוזרים להיות קצת ילדים. כי עם השכל והבגרות באים עוד כל מיני דברים. משהו קורה לתמימות, ולנקודת האמת הטבועה בנו. לפעמים אני מרגישה ביומיום שעטיתי על עצמי מתישהו מסכה של בוגר אחראי, של מי שכבר יודעת דברים, שהעולם די ברור לה ממרום גילה וניסיונה. אני פותחת את הפה, ושומעת את אותם משפטים שאני תמיד אומרת מתנגנים באופן אוטומטי. נכנסתי לתפקיד - אני רעייה, ואמא, וסבתא, ובעלת טור בעיתון מסוים. ולחברה, וגם לי עצמי, יש ציפיות שאני צריכה לעמוד בהן. אני מתנהלת במערכת מסודרת ומוכרת של ערכים וחוקים ומוסכמות. האם אני מאמינה בהם? בוודאי. האם אני לא מזייפת פה ושם, פועלת מתוך שיקולים של חוסר נעימות ושאר מרעין בישין? בטוח. ואולי אני גם משתמשת בשכל כדי לעשות רציונליזציה של כל החוסר דיוק הזה.

אז יום אחד בשנה, אני יכולה להשתחרר. לחזור להיות ילדה ולעשות שטויות. לשים בצד את העכבות, את הקיבעונות, את התחפושת של 364 הימים האחרים, להביט פנימה, ולחפש את המקום האמיתי באמת שלי. לראות שגם בתוך המעיל הוורוד המזעזע שלי אני יכולה לומר "הדור קבלוה בימי אחשוורוש", ואולי דווקא בו. בתנאי שאני נמצאת במקום שזה לא מפדח, כמובן.

פינת הסקוטית

סיפרתי לכם פעם שנולדתי בסקוטלנד? סביר להניח שכן. אחת מנפלאות הגיל זו העובדה שכל פעם שאני כותבת משהו בטור הוא נשמע לי מוכר מאיזשהו מקום. את ארץ חמת החלילים עזבתי בגיל שלושה חדשים, ככה שאין לי משם יותר מדי זיכרונות, אבל זה כן נותן טוויסט פיקנטי לקורות החיים שלי (זה, והעובדה שניגנתי פעם על קרן יער) וגם הרשאה רשמית לנהוג בחסכנות יתרה.

אז על מה נתקמצן היום? אני בעד להנהיג קצת יותר חסכנות במארזים של משלוח המנות. שנה אחת שמתי לב שאני משקיעה בסלסלות הקש ושקיות הנייר כמעט את אותו סכום שאני מוציאה על המשלוח עצמו, וזה נראה לי די מיותר.

אם אתם אורזים את המשלוח בכלי מועיל שהוא חלק מהעניין זה סבבה, אבל אם לא, יש הרבה שיטות ליצור מארזים חמודים ממש ממה שנקרא "חומרים נפסדים". בשנה שעברה צבעתי קופסאות שימורים בספריי, ונתתי לילדים להכין מהן דמויות כרצונם. גם שמרנו על הסביבה, גם חסכנו, וגם סיפקנו לילדים שעת כיף. באותו אופן אפשר לעטר כל אריזה - לצפות, להדביק שאריות בדים או פונפונים או וושי טייפ, הכול כיד הדמיון הטובה עליכם. ואם יד הדמיון לא משהו, אתר פינטרסט (pinterest) ישמח לספק לכם אינספור רעיונות.

חוץ מזה, אפשר לצפות גב של קופסת דגנים בנייר כסף ולהשתמש בו כבסיס להנחת המשלוח, ואפשר לוותר על אריזה לגמרי: פשוט לניילן יחד את הכול ולהדביק סרט שיהיה חגיגי. אחד המשלוחים היפים שקיבלתי כלל בקבוק יין איכותי וכמה תותים על מגש חד פעמי שחור, מקושט בגבעולי פטרוזיליה. כלום וחצי עבודה, ולא שכחתי את זה עד היום.

אבל אם האמת הפנימית שלכם קוראת לכם להשקיע, או שלחלופין אין לכם זמן לנשום והכי קל לדחוף את הכול לשקיות הקנויות - לכו על זה בכיף. העיקר שיהיה חג שמח.

[email protected]