במטכ"ל שלו אין אפילו אלוף דתי אחד. הרמטכ"ל גדי איזנקוט
במטכ"ל שלו אין אפילו אלוף דתי אחד. הרמטכ"ל גדי איזנקוטSraya Diamant/IDF Spokesperson

1

התחושה בימים האחרונים היא שמפלס המתיחות בין הציבור הדתי לצמרת צה"ל מתקרב לגובה שאליו הגיע בימי ההתנתקות.

רמת החשדנות, הכעס והטינה, והטונים החריפים של חלק מההתבטאויות, מזכירים את הימים שבהם צה"ל היה עסוק עד מעל לראש במשימת עקירת יישובי חבל עזה וגירוש תושביהם. אך בניגוד לתקופת הנסיגה מגוש קטיף, שבה צה"ל היה רק המבצע של מדיניות שהוכתבה לו על ידי הדרג המדיני והפוליטי - המתיחות העכשווית היא לחלוטין פרי החלטותיהם של ראשי צה"ל ובכיריו, הקודמים והנוכחיים.

הטונים החריפים ביותר נשמעו לאחרונה סביב סוגיית גיוס הבנות הדתיות - נושא שנוי במחלוקת לא רק בין הציבור הדתי לצה"ל, אלא גם בתוך הציבור הדתי פנימה. אבל העימות סביב הנושא הזה, טעון ככל שיהיה, הוא שולי יחסית למחלוקת הקשה סביב המהפכה המגדרית הכוללת שהולכת ומוטמעת ביחידות צה"ל. אותה מהפכה מגדרית שחותרת ליצור מקסימום ערבוב ומקסימום ביטול של ההבדלים בין חיילים לחיילות. והמהפכה המגדרית הזאת קשורה לנושא טעון נוסף – מקומם הראוי של חיילים ומפקדים דתיים בצה"ל, והיחס אל זכויותיהם הדתיות וההלכתיות.

2

עד לפני כמה שנים, יחסם של צה"ל ויחידותיו השונות אל המתגייסים הדתיים היה הרבה יותר מסביר פנים.

בעקבות מהפכת המכינות הקדם-צבאיות, שבעוד פחות משנתיים ימלאו לה 30 שנה, חלה עלייה דרמטית בהיקף התרומה של הציבור הדתי-לאומי לצה"ל בכלל וליחידותיו הלוחמות בפרט. יחידות צה"ל השונות קלטו בשמחה ובהערכה את המתגייסים הסרוגים, שבנוסף למקצועיות הצטיינו גם במשמעת, במסירות נפש ובמוטיבציה גבוהה במיוחד מתוך דבקות דתית במשימה.

במשך כמה שנים זה עבד מצוין. הציבור הדתי-לאומי, באחוזים גבוהים בהרבה מחלקו היחסי באוכלוסייה, תרם לצה"ל את מיטב בניו, בחייהם וגם במותם. צה"ל מצדו גמל לציבור הדתי בהערכה ובהתחשבות. הרבנות הצבאית וניהול ענייני הדת בצבא הופקדו בידי נציגים מטעמו. המצטיינים והמתמידים בשירותם מבין בניו התקדמו ומונו לתפקידי פיקוד בכירים, שבעבר הלא רחוק אפשר היה לספור על יד אחת את מספר חובשי הכיפות שזכו להגיע אליהם. היו שנים שבהם כיהנו במטכ"ל בו-זמנית שלושה וארבעה אלופים חובשי כיפה, ונראה היה שמינוי רמטכ"ל דתי זה רק עניין של עוד כמה שנים. אבל במטכ"ל של רא"ל גדי איזנקוט אין אפילו אלוף דתי אחד.

3

קשה לסמן מתי בדיוק חל המפנה, אבל שורה ארוכה ומצטברת של הצהרות, החלטות ומעשים יוצרים רושם בלתי נמנע שכיום היחס של צה"ל אל הדתיים שבין חייליו ומפקדיו הוא כבדהו וחשדהו. ובשנים האחרונות הכף נוטה יותר ויותר לצד החשד.

אנשי אקדמיה עוינים סימנו את תופעת ריבוי הדתיים בצה"ל כסכנה, הכתירו אותה בתואר "הדתה" שנשמע כמו שם של מחלה, ושמו לעצמם למטרה לצמצם אותה. מסמכים צה"ליים שיצאו החוצה, וסימנים נוספים כמו התבטאויות מקוממות של בכירים בצה"ל, יוצרים תחושה ברורה שאותם אנשי אקדמיה - חלקם מהקצה הרדיקלי של השמאל - הצליחו במידה רבה להשפיע על תפיסת איש הצבא הדתי ועל היחס שהוא מקבל מצמרת צה"ל. החייל והקצין הדתי חשוד בנאמנות כפולה, משום שהוא עלול לסרב לפקודת עקירת יישובים, או לפקודה אחרת הסותרת את ההלכה. כאילו שעקירת יישובים היא אחת ממשימותיו החשובות של צה"ל. לא ראינו יחס חשדני מכליל ושיטתי כזה כלפי חיילים וקצינים מחוגי השמאל, למרות מקרים חמורים הרבה יותר של סירוב פקודה מצד אנשי שמאל בעת מלחמה.

4

החייל והמפקד הדתי נתפסים גם כמטרד ומכשול בדרכה של המהפכה המגדרית בצה"ל. ערך השוויון בין המינים הונף כדגל ההולך בראש המחנה, ומצטייר כמשימה החשובה ביותר שצה"ל שם לנגד עיניו. בתחום הזה השינויים בסטטוס-קוו מתרחשים בקצב מהיר, עד שקשה לעקוב אחריהם. המהפכה המגדרית מקודמת במהירות ובדורסנות, תוך רמיסת זכותם הטבעית של חיילים דתיים לשמור על גדרי הצניעות ההלכתיים. הקפדה על הלכות צניעות נתקלת בבוז ואף בהוקעה מוסרית כביכול. מי שהורגלו לסביבה מעורבת בחוף הים שבה גברים ונשים מתהלכים כשלגופם בקושי טפחיים של בד, מתקשים לקבל את סירובם של מי שגודלו על הלכות צניעות להתאמן בהדרכת חיילת בבגדי ספורט קצרים. בבית הספר לקצינים של צה"ל, המקום שבו מעוצבת דמותם של מפקדי צה"ל העתידיים, כבר לא מאפשרים לצוערים דתיים להשתייך למסגרת פלוגתית בלי חיילות.

היחידות הלוחמות הוותיקות, אלו שעליהן נשענת כל עוצמתה הצבאית של ישראל, כבר לא נחשבות כמו פעם. עיקר גאוותו של צה"ל היום בפרסומיו הן אותן חיילות לוחמות והגדודים המעורבים שצה"ל מתעקש להכשיר לתפקידי לחימה, תוך שהוא מוריד את הרמה המקצועית הנדרשת ויוצר פיחות מואץ של המושג "לוחם". לא רק הרב צבי טאו קובע בעניין הזה שצה"ל השתגע. גם קצינים בכירים ותיקים כמו תא"ל אביגדור קהלני והאלוף יפתח רון-טל לא מצליחים להבין את מה שקורה לנגד עיניהם, אבל למדו מהר מאוד שלא כדאי להם להתבטא.

אמרנו שהחייל הדתי נתפס כמכשול בפני המהפכה המגדרית, אבל בחלק מהמקרים נראה גם שהמהפכה המגדרית מקודמת בחיפזון ובדורסנות ככלי שנועד להכניס את החייל הדתי לפינה. מי שיתפרק מערכיו הדתיים וישתלב במהפכה המגדרית, יוכיח בכך שאין לו נאמנות כפולה ויימצא ראוי להשתלב בצה"ל החדש. ומי שלא יסתגל, מוטב שיפרוש. ראשי צה"ל מוותרים עליו, גם אם הוא לוחם ומפקד מצטיין מכל בחינה אחרת. הנכונות לחתור לשוויון מגדרי גם על חשבון הרמה המבצעית, כלומר על חשבון ביטחון המדינה, יוצרת תסכול עמוק במיוחד. הבנות הדתיות שמתגייסות לצה"ל אמנם לא הולכות בהמוניהן ליחידות הלוחמות, אך עצם העלייה המסוימת בשיעור גיוסן מעודדת ומפיחה רוח במפרשיה של המהפכה המגדרית על כל שלוחותיה.

5

המתקפה נגד ה"הדתה" כללה מהלך עמוק ושיטתי של פיחות במעמדה של הרבנות הצבאית, שהיא היום מושפלת וקצוצת כנפיים. פקודת 'השילוב הראוי' שגובשה בעבר עם הרבנות וכבר בה נכללו פשרות מרחיקות לכת, הושלכה אל הפח בטענה שהיא קיצונית ופוגעת בשילוב הנשים. מדור תודעה יהודית הוצא מידי הרבנות הצבאית. הרב הצבאי הראשי הנוכחי זכה להיכנס לתפקידו רק לאחר שעבר מסע השפלה שבו זכה לגיבוי מאוד מינימלי. הרבנות הצבאית של היום היא חלשה וכנועה, לא מסוגלת להילחם על עמדותיה ולספק לחייל הדתי גב אפקטיבי, משום שרוח המפקד מקרינה על כל שרשרת הפיקוד. כל הקצונה חשה את ירידת קרן הדת בצבא ומקבלת רוח גבית להצרת צעדיה.

ראש אכ"א הקודם, חגי טופולנסקי, החליט בשלב מסוים לגלח את זקניהם של חיילי צה"ל. סידור של עשרות שנים הפך לפתע לבעיית משמעת. לא ברור אם ההחלטה הייתה קפריזה נטולת הקשר, או שמלכתחילה נועדה להכניס את החיילים הדתיים לפינה. כך או כך, מאות חיילים דתיים אולצו גם הם לגלח את זקניהם, כאשר בינם ובין אישור הזקן המיוחל נסלל שביל ביורוקרטי ארוך ומפותל. ומי שכבר זכו באישור הזקן המיוחל, נפסלו מלעמוד במסדר כבוד ביום השואה בגלל הופעתם המרושלת והלא חיילית.

החלטה פוגענית נוספת קבעה שקצינים מעל גיל 34 לא יתקבלו לתפקיד מג"ד. בכך נחסמה לפחות חלקית דרכם של צעירים דתיים שלמדו שנים אחדות בישיבה לפני גיוסם. אכן, מדובר בקצינים שהספיקו ללמוד לא מעט תורה, ולכן הסכנה הנשקפת מהם חמורה במיוחד. צמרת צה"ל אומרת להם שהם לא רצויים.

6

זהו הרקע שגורם לתסכול העמוק של אנשים כמו הרב יגאל לוינשטיין - סגן אלוף במילואים ומהאנשים שתרומתם לבניית הכוח האנושי האיכותי של צה"ל ראויה לפרס ביטחון ישראל. זהו הרקע שגורם לרב צבי טאו, שנחשב למנהיג הזרם ה'ממלכתי' בבית המדרש הציוני-דתי, לדבר שוב על האיסור לציית לפקודות מסוימות.

המצב סבוך וקשה. אי אפשר להמשיך לטמון את הראש בחול. הציבור הדתי, ובעיקר מחנכי דור העתיד של החיילים הבאים מתוכו, יכול עדיין לעמוד על שלו ולמנוע את דחיקתו של החייל והמפקד הדתי לקרן זווית. עם הרבה תכנון ומחשבה, בשיתוף פעולה של גורמים רבים, ולא בהתבטאויות משתלחות שרק גורמות נזק למטרה של אומריהן.

לתגובות: [email protected]