בשבת הקרובה תפיץ התנועה למדינה יהודית חוברת הגות ומחשבה מפי נשיא ישיבת הר המור, הרב צבי ישראל טאו.
החוברת "תופעות של הרס עצמי בצה"ל", תחולק ב-100 אלף עותקים לבתי כנסיות ברחבי הארץ ותעסוק בתהליכים שעוברים על החברה הישראלית ובפרט בצה"ל.
בפתח הדברים הרב מתייחס למקום שעם ישראל נמצא בו ביחס לתהליך הגאולה. הרב מציין את התאוריה של הציונות החילונית שהתבססה על משנת 'אחד העם' שטען שהמושגים - אמונה, יראת שמים ותורה, אין להם אחיזה אמיתית במציאות, הם נוצרו ע"י עם ישראל כדי שיוכל להתקיים בגלות. לטענת הרב, תאוריה זו התבססה במערכת החינוך החילונית ומוסיף ביקורת כלפי מערכת החינוך הדתית : "מנסה לחקות אותה ולהתקרב אליה" (אל מערכת החינוך החילונית).
בהמשך מתייחס הרב לגורמים המנסים לעכב את תהליך הגאולה: "מדובר בקבוצה קטנה מאוד יחסית, של אנשי שמאל קיצוניים מאד, שיש להם מגמה מפורשת לעקור את הקודש מלבותיהם של עם ישראל. זו חברה סגורה שתפסה בכישרון רב עמדות מפתח בכל המקומות המשפיעים על דעת הקהל, והיא מנסה לעצב מחדש את התרבות והנורמה של החברה". לטענת הרב, קבוצה זו קובעת במידה רבה את הרכבו של בית המשפט העליון ומשפיעה על התקשורת. הרב מציין שתהליך ההשתלטות של קבוצה זו נעשה במסווה של נאורות ודמוקרטיה, "אולם בפועל זו רמיסה של הדמוקרטיה – של חופש הדת וחופש הביטוי."
כחלקי משינוי פני החברה מציין הרב, "אם היו מספרים לנו לפני כמה שנים שבירושלים יתקיים מצעד "גאווה" שבו יצעדו סוטים ברחובה של עיר בראש מורם, לא היינו מאמינים. זו הרי הסטייה המכוערת ביותר, העוקרת את חיי המשפחה ופוגעת בילודה". הרב ממשיך וטוען: "את השרץ הזה הצליחו אנשי אקדמיה ותקשורת "לטהר" באמצעות אמירות שיש 'לקבל את השונה'. כיום מי שאומר אחרת הוא פאסה ומתייחסים אליו כאדם פרימיטיבי וכמוקצה."
הרב מתייחס בדבריו למצעדי הגאווה כיום ביחס לצפוי בעתיד, "אני חושב שכל מה שראינו עד היום זה רק הצעדים הראשונים לקראת העתיד. אם נשתוק ולא נמחה הם ימשיכו הלאה – להרס של כל מושג המשפחה".
לאחר מכן הרב ממשיך בניתוחו לגבי צה"ל: "לצערנו הצבא נתון בידיים לא טובות המאפשרות ניצול כדי לשנות את החיים במדינה – את צביון התרבות, המוסר, המצפון והדת. הם מגדירים שהמטרה הראשונה של צה"ל, עוד לפני ערך הניצחון על האויב, היא ליצור מה שהם מגדירים 'נורמות מתקדמות הראויות לצורה אנושית', שמהן מתחייב שיויון ושיתוף המינים".
לדעת הרב "אג'נדה זו היא המחוללת את התהליכים ההרסניים שעובר הצבא, בעיקר בתחום השירות של בנים ובנות יחד."
בהמשך הרב מתייחס ומנתח את המצב הקיים היום בשטח בעקבות השירות המשותף, "ישנן עמדות פילבוקס בצמתים ביהודה ושומרון שמאוישות ע"י שני חיילים ושתי חיילות שנעולים שם יחד למשך זמן ארוך והם ישנים מיטה מעל מיטה. מדובר באנשים פשוטים, לא בפלטי בן ליש שהצליח להתגבר על יצרו."
הרב גם מתייחס לדיבורים על שילוב נשים בשריון: "כולם יודעים מה המשמעות של הכנסת חיילת לטנק. ארבעה אנשים נמצאים בחלל כל כך קטן, וכשהטנק נוסע הוא מתנדנד ואין אפשרות להישמר ממגע. הדבר יביא לפריצות בצורה הבוטה ביותר, ואנשים – לא דתיים וגם דתיים – נופלים."
הרב מביא כהוכחה לדבריו סיפור שהגיע לאוזניו על חייל דתי בקורס טייס שעמד על עקרונותיו מול מפקדיו וסירב לעמוד פנים אל פנים מול מדס"ניקית שהייתה בלבוש לא צנוע: "ניגש אליו המפקד ונזף בו שהוא מעליב את המד"סניקית. אותו בחור לא התבלבל, הסתכל לאותו קצין בעיניים ואמר לו: אני מעליב אותה?! בחדר, לאחר המד"ס, כל שאר החיילים מדברים עליה באופן מאוד מכוער, כאילו היא חפץ, ואני היחיד ששומר על כבודה, שמסביר להם שהיא בת ישראל כשרה והיא מתלבשת ומתנהגת כך רק משום שמצפים ממנה להתנהג כך בשם התרבות והקדמה." הרב מציין שאותו קצין הניח לחייל לנוכח טענה זו.
בשלב המסקנות, מסכם הרב: "כדי לעשות מהלכים דרמטיים כל כך, היה ראוי על מובילי המגמה, שרוממות הדמוקרטיה בגרונם, לכל הפחות לקבל הסכמה של רוב העם. אם היו שואלים את ההורים של החיילות- האם הם שולחים את בנותיהם לצבא כדי שיתייחסו אליהן כך, רובם לא היו מסכימים." הרב מוסיף על אלו הגורמים למצב להראות כך: "הם פועלים בלי הסכמה, כאילו הם חונטה צבאית שתפסה את השלטון".
בהמשך הרב מעלה את התהליך שעובר צה"ל גם מנקודת מבטו של החייל הדתי: "ישנם אנשים במקומות מאוד חשובים בצה"ל, שכשהדבר יגיע לידי מעשה, כשהם יצטרכו למסור את הנפש על הקיום של התורה שהוא הקיום של הצבא והמדינה, הם לא יצליחו לעשות זאת – יהיו יחידים שיצליחו. יהיה להם קשה מאוד לעמוד נגד מה שמצטייר כאינטליגנציה, כמודרנה."
הרב מציין בדבריו כי המאבק אינו על השירות של חיילים דתיים, אלא על כלל החיילים בצה"ל: "נסיון לכפות על כלל המשרתים בצבא מערכת שונה של ערכים שבסופו של דבר הורסת את הקומה הבסיסית של האנושיות הפשוטה ולכן אי אפשר להסתפק ביצירת סידור מיוחד לחיילים הדתיים. הבעיה היא בכך שפוגעים ברוח ובמוסריות של כל הצבא."
הרב מדגיש בדבריו כי אין זה נכון שיש שינוי כיוון ביחס לצבא: "היחס המהותי לצבא לא השתנה. אנחנו נאמנים לצבא בכל מאודנו, ודווקא מתוך האמון שיש לנו בצבא לא נוותר למחלה התוקפת אותו."
בסוף הדברים הרב מעלה האת דרכי ההתמודדות נגד התהליכים שצה"ל עובר, ומציין שישנם ניסיונות להשתיק רבנים ע"י פגישות עם הרמטכ"ל שמבטיח הבטחות ואינו עומד מאחריהן: "הדרך היחידה היא לא לשתוק. ללכת אל העם וליידע אותו על הנעשה. העם צריך להחליט האם הוא מסכים שראשי הצבא ישתמשו בפקודות צבאיות כדי להטמיע בציבור נורמות שאינן נוגעות לצבאיות ואף פוגעות בה."
לטענת הרב, כאשר הציבור יבין שמנסים לרמות אותו הוא יגיד 'עד כאן! הדברים הללו אינם נורמליים' ולצורך כך יש "לצאת אל העם – לחוגי בית, אסיפות וכינוסים. הדרך להגיע לעם אינה פשוטה, התקשורת לא תעזור לנו בכך ורבנים רבים מעדיפים לשתוק."
הרב מדגיש בסיום דבריו שמסירות הנפש למען עם ישראל ושרות בצבא היא דבר חשוב מאוד, אבל אין זה אומר שחייל צריך להסכים לדברים שהם "חלק מתסמיני המחלה": "אסור לחייל להסכים לכך, גם אם כתוצאה מכך יימנע קידומו וגם אם יישלח למחבוש."
הרב מסיים בכך: "עם ישראל הוא עם בריא ובסופו של דבר הוא יצליח להתגבר על המגמות החולניות הללו. כשם שבזכות גזרות אנטיוכוס זכינו לחנוכה ובזכות גזרת המן תקנו לנו חז"ל את פורים, נזכה אף שחכמים יתקנו חג על הנצחון במערכה על טהרתם של ישראל."