'נורמן - עלייתו המתונה ונפילתו התלולה של מאכער אמריקאי'
יוסף סידר
למה שריצ'רד גיר ישחק בסרט ישראלי? זאת השאלה שהעסיקה אותי לאורך כל הסרט.
איך הצליחו ללהק שחקן בסדר גודל כזה לסרט שכולו ישראליות צרופה, כולל אפילו נטייה ליהדות? איך ריצ'רד גיר, גוי למהדרין שמוכר לעולם בזכות 'אישה יפה' ו'קצין ומרגל', הפך בידיו של יוסי סידר לנורמן אופנהיימר - יהודי תמים, קצת ערמומי, שהכינוי ההולם אותו ביותר הוא הכינוי היידישאי "מאכער"?
במסיבת העיתונאים שנערכה לכבוד הסרט אמר גיר שדמותו של נורמן הייתה בשבילו טבעית מאוד, והוא לא הרגיש צורך מיוחד לצאת מעורו במהלך הסט. יהודי או לא, בשביל גיר האישיות התמימה-חמקמקה של הגיבור היא המפתח להצלחת הסרט, ומעניין שהמפתח הופקד בידיו ולא בידי שחקן ישראלי.
גיר מצליח לגלם היטב יהודי-אמריקאי זקן ומיושן, שיש בו אמריקאיות ידועה (דחף להתעשרות), יחד עם לחלוחית יהודית טבעית שבאה לו מילדותו. סיפורו של נורמן הוא סיפורם של ספק-נוכלים העושים את לחמם ממערכת קשרים מסועפת, שדרכה הם עולים מעלה-מעלה במעלה הסולם החברתי. נורמן הבודד הוא מין נוכל לא-יוצלח ערמומי כזה, שהמזל מפגיש אותו עם מיכה אשל (ליאור אשכנזי), פוליטיקאי ישראלי בכיר בעל אישיות מעורפלת. נורמן ואשל מתיידדים די בקלות, אלא שכדרכם של פוליטיקאים ועסקנים למיניהם, הם מנסים להסוות את מניעיהם האמיתיים בחיוכים מרומזים ובמחוות חיבה חשודות.
דמותו של נורמן מורכבת ועשירה יותר מזו של אשל. קשה לנו לדעת האם הוא באמת נחמד או שאולי הוא סתם מאכער עלוב מעורר רחמים, ואולי גם וגם. נראה שלזה כיוון המשורר. נורמן מעורר הזדהות ואמפתיה בקרב הצופים בגלל השלימזליות שלו, בעוד שאשל מעורר התנגדות ואנטגוניזם. שניהם פוליטיקאים, כל אחד בתחומו, אבל נורמן נוגע ללב.
הסרט, שהוא כנראה בעל השם הארוך ביותר בהיסטוריה, מביא את העולם היהודי-אמריקאי ואת העולם הישראלי כמו שני מתנגשים בזירה, שלאחר הקרב מוחים את הזיעה בקלילות ולוחצים ידיים בידידות. ככלות הכול מדברים פה הרבה על הכוח העולה של יהדות אמריקה וקשריה עם ישראל, וגם אם זה נראה כקונספירציה ישראלית יותר מאשר אמת אובייקטיבית, כאן בסרט מתאפשרת טעימה מזה.
הסרט מעניין, מתאים מבחינה צניעותית לציבור הדתי, וגם לא שגרתי, כיאה לבמאי שלו. אפשר למצוא בו הרבה רמזים קומיים לפוליטיקה בארץ ולפוליטיקות העדינות שבין שני אנשים שמחפשים את דרכם להצלחה.