רב העיר קריית אונו וחבר מועצת הרבנות הראשית, הרב רצון ערוסי, קרא לתלמידי הישיבות להקפיד שלא לשנות משיטת הפסיקה של אבותיהם ועל כן מוטלת חובה על מטבח הישיבה להיעתר ולהתאים את כשרות המטבח גם לפוסקים ע"פ הרמב"ם.
מנהג יהודי תימן והפוסקים ע"פ הרמב"ם שאין מניחים את הבשר בזמן בישולו במים פושרים שמתחממים לאיטם תוך כדי בישול, אלא מחכים עד שהמים ירתחו, ורק לאחר מכן משליכים את הבשר לתוך המים הרותחים. פעולה זו נקראת בלשון הפוסקים חליטה.
מנהג זה שיסודו בדברי הרי"ף הרמב"ם והגאונים, ועד דור העליה לארץ הקודש היה נהוג ברוב ככל קהילות יהודי תימן.
בני העדה התימנית בתימן הקפידו על החליטה, ושם לא היתה אבחנה בין מקום פרטי למקום ציבורי, מציין הרב ערוסי. לא היה אוכל שהוכן במקום ציבורי כגון מסעדות או אולמות ולכן המקילים בארץ במקומות ציבוריים, על דעת עצמם הם עושים זאת, ולא מכח מנהג ולא מכח מורי הוראה מוסמכים.
ובאשר לסמכות ראש הישיבה המשמש כמרא דאתרא כותב הרב ערוסי כי ראשי הישיבות בימינו אינם בד"כ מורי הוראה אשר מלמדים את תלמידיהם הלכות שעל פי הכרעותיהם נוהגים התלמידים בכל תחומי ההלכה.
ראשי ישיבות מתייחדים בכך שהם עוקרי הרים, ומלמדים לימוד התלמוד, ולאו דוקא על דרך ההלכה למעשה. גם הללו, מהם, שמלמדים הלכה, הם בד"כ מורים לתלמידיהם, לפי מנהגי עדותיהם. ואם כן, חובת הנהלת הישיבה שלא להכשיל את תלמידיה שמקפידים על חליטה.
אני תמה, כותב הרב, שדבר זה לא נעשה עד היום, מלבד תקופה מסוימת בישיבת קול תורה בהוראת הגר"ש אוירבעך ז"ל, במיוחד שאין החליטה מהווה הכבדה גדולה.