לאה שקדיאל: ריח של גזענות

עסקת הטיעון עם ח"כ באסל גטאס – מוצדקת או סלחנית מדי?

נעמה בן-חיים , כ"ה באדר תשע"ז

לאה שקדיאל
לאה שקדיאל
צילום: באדיבות המצולמת

על מה רעשה הארץ? על אורך תקופת המאסר - שנתיים בלבד - שהושת על באסל גטאס? למה? הנה כמה כיוונים אפשריים.

כי הוא ערבי פלשתיני המייצג בכנסת פלשתינים אזרחי ישראל, המהווים חמישית מהאזרחים במדינה? כיהודייה דתית, המאמינה כי כל אדם נברא בצלם אלוקים, אני מוחה בתוקף נגד הריח החריף של גזענות שעולה מהמתקפה על באסל גטאס. וכציונית, אני מאמינה כי מבחן הריבונות של העם היהודי בארצו הוא היכולת שלו לנהוג בשוויון בכל האזרחים, יהודים וערבים. במבחן זה נכשלת הכנסת עם חקיקה אנטי-ערבית כגון 'חוק המואזינים' ו'חוק ההסדרה', ובמבחן זה נכשלת התקשורת שלנו ונכשלות הרשתות החברתיות. הנחרצות שבה אנו מוקיעים את באסל גטאס רחוקה מאוד מיחסנו הסלחני לעבריינות של יהודים, כולל העבירות הפליליות שבהן נחשד ראש הממשלה שלנו.

כי מדובר בחבר כנסת שניצל לרעה את חסינותו הפרלמנטרית? במקרה זה אכן הוכחה מידת המסוכנות הביטחונית של המעשה, אולם רובנו מוכנים להעיף מהכנסת כל ערבי/ה המנצל/ת את החסינות (המוקנית להם בחוק בצדק לצורך ביטוי עמדותיהם הפוליטיות), בלי לשקול כלל את מידת המסוכנות של מעשיהם הספציפיים. יהודי עולה להר הבית? ערבייה מצטרפת למשט הנושא תרופות מטורקיה לעזה? איך אני מעזה בכלל להשוות! ובכן, במדינה יהודית דמוקרטית חובה עלינו להחיל אמת מידה אחת על כל חברי הכנסת, יהודים וערבים.

כי ישראל שטופה בגל של אי-אמון במערכת המשפט, שאינה מספיק "בעד יהודים"? זהו גל עכור, שאותו מעודדים גם חברי כנסת ושרים מסוימים: האינטרס היהודי האמיתי הוא טיפוח זהות יהודית הסולדת משלטון מדכא של עם אחר ומאפליה של אזרחים שאינם יהודים. הניסיון להשליט כאן תפיסה יהודית אתנו-צנטרית כורת את הענף שעליו אנו יושבים ומערער את זכותנו למדינה משלנו. יש דרך אחרת.

לאה שקדיאל

חברת הנהלת 'עוז ושלום', תושבת ירוחם