דעה
בוקר טוב לציונות הדתית

שני תלמידי ישיבות הסדר, קציני מודיעין במיל׳, מספרים כי החיילים הלא-קרביים נתקלים כבר שנים בבעיות הלכתיות, ואיש לא מסייע להם.

עמית עג׳מי ואבישי ראובני , כ"ה באדר תשע"ז

בוקר טוב לציונות הדתית-ערוץ 7
שירות משותף, לא רק ביחידות הקרביות. אילוסטרציה
צילום: הדס פרוש. פלאש 90

בתקופה האחרונה, במיוחד לאחר סערת דבריו של הרב לוינשטיין, צפים לעין כל הבעיות והאתגרים שבשירות המשותף עם נשים. מטרתו של מאמר זה אינו לדון במקומן של הנשים בצה"ל, אלא לדון בתופעה חדשה-ישנה בציבור הדתי לאומי, והוא היחס לחיילים דתיים עורפיים (ג'ובניקים).

מקובל להשוות את תפקידי החייל העורפי לעבודה משרדית באזרחות, וכמו ששם צריך יהודי להתמודד כך גם בצבא. אלא שלהיות חייל עורפי אינו שווה לעבודה במשרד. כי המצב המנטלי של אדם בוגר עם משפחה שהבית שלו הוא מרכז חייו, לא דומה לחייל בן שמונה עשרה שהבסיס הצבאי הוא מרכז חייו. כמו כן, מדובר במקרים רבים בבסיסים סגורים שבהם נמצאים יחד בכל שעות היממה.

לכן הגיע הזמן לשים את הדברים על השולחן. הבעיות שבהן עלול להיתקל חייל קרבי עת ישרת עם אישה באותו הטנק, כבר מתרחשות שנים לחייל העורפי. מדובר במעשים שמגיעים לפעמים לאיסורי כרת.

מדוע לא שמעתם על כך עד היום? כי בתקופה האחרונה נגעו ב'בייבי' של הציונות הדתית – בחייל הקרבי.

תשאלו בישיבות ובמכינות כל תלמיד ששירת בתפקיד עורפי. כל אחד נושא באמתחתו לפחות סיפור אחד על הבעיות ההלכתיות שעמדו בפניו. לא תמיד מגיעים למקרי הקיצון, אבל ההתמודדות שהחייל הקרבי יידרש אליה בגדודים המעורבים היא הרף התחתון של ההתמודדות שחווים כיום חיילים עורפיים.

אין ספק שהרוחות המנשבות כיום בצבא הן רעות. היום הכל ממוסד בפקודת 'השירות המשותף', אבל הטענה שלחייל הקרבי בגדוד המעורב יהיה קשה יותר מלחייל העורפי היא שגויה ביסודה, ותמיד זה היה כך.

אפשר לספור על אצבע אחת את מספר ספרי ההכנה לצבא שיש לחייל העורפי. ולקרביים? בלי סוף, כי כשמדובר בחייל קרבי, אין ויתורים!

כדי למנוע מצב שבו בייני"ש קרבי ייתקל במדריכת נשק, הכשירו בייני"שים להיות מדריכי חי"ר. על פניו זהו רעיון מצוין, תפקיד משמעותי ו'הכי קרוב לקרבי' שחייל עורפי יכול לקבל וגם אין מדריכות. שתי ציפורים במכה.

אלא שבזמן שהחייל הקרבי לא יהיה עם מדריכה בכיתה, הבייני"ש העורפי יהיה איתה בצוות, ישב איתה בחדר סגל בלילה. לא כדי לכייף חלילה, אלא לצורך עבודה.

אם כן, ממה נובע הפער הזה ביחס לחיילים שאינם קרביים? הפער הוא בתפיסה. תפיסה הרואה בשירות קרבי את תכלית השירות בצה"ל, ואין בלתה.

בייני"ש שהולך לשירות עורפי (וודאי אם הוא בעל פרופיל מתאים ללחימה) ייחשב מסכן, כזה ש"אכל אותה" ויעשה שירות פחות חשוב ומשמעותי מאחרים. אפשר לראות את הדחיפה הלא מתפשרת של הרבנים להתגייס לקרבי, גם במחיר של פציעות 'ומקסימום תרד לג'ובניק, נעבעך'.

נכון, חייל קרבי מסכן את חייו למען מולדתו, מה שחייל עורפי כנראה לעולם לא יעשה. אבל איך אפשר להגיד שהוא תורם פחות? שווה פחות? "כי כחלק היורד במלחמה, וכחלק היושב על הכלים יחדיו יחלוקו". כן, מי שהולך למלחמה מקבל בדיוק כמו החייל העורפי השומר על הכלים שלא לדבר על החייל העורפי שכיום מגן בפועל על העם והארץ.

אז הגיע הזמן לקום ולומר שגם אנחנו פה. ואנחנו צריכים עזרה. אולי אפילו יותר מהחייל הקרבי.
ופתרונות דוגמת 'תהיה מש"ק דת, ככה אין בעיות הלכתיות', אינן פתרון. זה זלזול. ולא שמש"ק דת זה לא תפקיד חשוב. אלא שלא לכל אחד מתאים להיות מש"ק דת. ובכלל, גם למש"ק דת יש בעיות, גם אצלו הבסיס מעורב. המציאות מוכיחה שחייל עורפי בייני"ש שווה פחות, הוא לא יכול להתגייס "עם כל החבר׳ה" ולמעשה מתמודד עם בעיות דומות שכעת צפות בסערת השירות הקרבי המשותף.

אז מה הפתרון?

ישנן הרבה אפשרויות. אבל בראש ובראשונה צריך לפתוח את העיניים ולהכיר בבעיות שאיתן החיילים העורפיים מתמודדים. משם – השמיים הם הגבול.

הבייני"ש הקרבי נהנה מגדודים נפרדים עם מפקדים שמבינים את הרגישות, וכך לדעתנו צריך לאפשר גם לחייל העורפי – מדורים נפרדים בבסיסים. יש עוד הצעות רבות ומגוונות.

הציונות הדתית וישיבות ההסדר תופסות מקום של כבוד בחברה הישראלית. עם הכוח שיש לנו אפשר לשנות דברים וליצור מציאות חדשה.

אנחנו תקווה שבעוד כמה שנים כשנראה חבר'ה עורפיים בני הציונות הדתית, הם יספרו לנו שהם מתכוונים לשרת במקומות משמעותיים. שדואגים להם למסגרת תומכת, בדיוק כמו לקרביים. עד אז, בואו לא נפקיר את העורפיים מאחור.