העיתונאי איתי אנגל, איש מערכת 'עובדה', הסביר בפאנל מיוחד שעסק ביחס בין טכנולוגיה לעיתונות, מה מביא אותו לצאת ולהגיע לכל המקומות המסוכנים ביותר בעולם.
בכנסת התקיים כחלק מכנס DIGIT 2017 לעיתונות דיגיטלית שערכו בית הספר סמי עופר לתקשורת בבינתחומי הרצליה ו- Google.
אנגל אמר בכנס כי "כל עיתונאי יודע שכשהוא הוא יוצא לשטח הידע שלו מוכפל פי 10. בעברי כפרשן, דיברתי על מקומות שלא הייתי בהם, פירשתי אנשים שלא פגשתי. כשיצאתי ב-1992 בפעם הראשונה לבוסניה, הידע שלי הוכפל תוך כמה ימים ספורים. אז הבנתי כמה שלא הבנתי, ולאחר שלושה שבועות הבנתי דבר מאוד ברור מבחינתי, בפעם הראשונה הרגשתי עיתונאי".
"אני יכול להיות מנוסח מאוד יפה ומרשים, אך עדיין דיברתי על מקום שלא הייתי בו. מהרגע ההוא, התחייבתי שכל עוד יש בי כוח, פיזי ונפשי, אני אלך למקומות האלה כי הידע, ההבנה והרגש שאתה חווה הם נתונים בסיסיים כדי לספר את הסיפור. בעיני, כדי לפתוח את הפה ולעבוד קשה, זה אומר להכיר את האנשים, את המקום וההיסטוריה של האזור אותו מסקרים, ולברר מה קורה בשטח. רק לאחר מספר שבועות מגיעה ההבנה האמיתית".
עוד סיפר אנגל: "חזרתי לא מזמן ממוסול, בירת דאע"ש בעיראק. אני יודע על מוסול הרבה, הייתי בעיראק 6 פעמים ובסוריה 3 פעמים והנסיעה הזו הוסיפה לי כל כך הרבה. הצבא העיראקי, צבא שיעי, שנתמך ע"י איראן מנסה לשחרר את מוסול מדאע"ש".
"הצלחתי להיות חלק משיירה של כוחות מיוחדים במהלך יום אחד מהביקור שלי, וברגע שהגעתי לשם ראיתי משהו שמאוד הפתיע אותי למרות כל הידע שלי; גיליתי תופעה מעניינת שבה אנשים שהשתחררו משליטת דאע"ש לא צוהלים משמחה ולא מאושרים, דאע"ש היה השטן, ואז מתחילים להבין את מורכבות המקום, מבינים שמי ששחרר אותם הוא לא פחות איום. השחרור הוא לא אמיתי, מפני שחלק מדאע"ש רק הורידו את הזקנים ומתחפשים לקורבנות ונשארים שם. קבוצה אחרת מתוכם 'זזה הצידה' וחוזרת להכות בלילה. זוהי עוד סיבה עבור התושבים לא לשמוח, כי אם אני שמח, אז אנשי דאע"ש שמשחקים את עצמם כקורבנות יעבירו מסרים לאחרים, ואלו יחזרו בלילה".
לדבריו "אלו דברים שקורים שם יום יום, שעה שעה, ועם כל הידע שלי לא הייתי יכול להבין את זה אם לא הייתי שם. כשאני מגיע אני מבין הכל. בכל יום שאני בשטח אני מקבל תובנות חדשות. ההימצאות בשטח עוזרת לגבש הסתכלות רחבה של הנושא המסוקר".
בהמשך הדברים פנה אנגל אל הקהל באולם ואמר: "כעצה טובה, תיזהרו מנימוקים שיהפכו אתכם להיות עצלנים. תיזהרו, כי זה יביא אתכם לעיתונאים עצלנים ופחות טובים".
"פעם זה מה שעיתונאים היו עושים - יוצאים לשטח. גם אם קשה או מסוכן. התפתחה תופעת הטאלנטים והפרשנים בטלוויזיה. לאט לאט נעלמות כתבות השטח וכשכן יוצא מישהו לשטח זה נראה מוזר ואולי יש לו Death wish. זה לא אני הלא נורמלי. אני הנורמלי האחרון", דברי אנגל שאינו מקבל את הביקורת המוטחת בו כעיתונאי הלוקח סיכונים חסרי היגיון.