פסח, המילה נאמרת ומייד מציפים אותי ריחות ילדות של שמלה חדשה ואביבית, נעלי שבת חגיגיות וחיפוש אחר האפיקומן שהוחבא גבוה גבוה. (ריחות המטבח של הכבד הקצוץ, תבלינים וקפה שנקנים טריים עבור כל השנה. והמשא ומתן סביב החזרת האפיקומן למקומו).
אבל פסח מציף בי גם תחושות אחרות, מורכבות של זיכרונות וגעגוע, של מועקה שמתחילה חודשים ארוכים לפני החג של היכן נתארח השנה ומתי וממי תגיע הזמנה. זיכרון כבד של חלל שמורגש בעיקר בחגים, הידיעה הצורבת שחסר לנו עורך הסדר.
זה שיפתח לנו וישאל, זה שיחביא גבוה את האפיקומן וישיר מהר מהר ובע"פ את החד גדיא. (הזיכרון המתוק של ה"מצברי" המסורתי והידיעה שכבר אין מי שיודע להפוך אותו באוויר ישר למחבת). נשאר רק הזיכרון שעובר לנכדים, הילדים שלי, שלא זכו להכיר את סבא.
אני זוכרת את ההבטחה שלי לעצמי שכשאגדל לעולם לא אצטרך עוד לנדוד בחג , אהיה אני זו שתמיד אארח, אמלא את החלל באין סוף ביטחון ואורחים. ואכן, תודה לאל שנים רבות שאני ואנחנו זוכים לארח. זוכים לייצר זיכרונות חדשים ומתוקים של שמלות אביביות ומסע ומתן סביב האפיקומן. הרגשות שצפים בי לא שייכים למציאות שלי כבר כמעט שני עשורים. ועדיין הם אוחזים בי ולא מרפים. או אולי אני זו שממשיכה להחזיק בהם בכזו חוזקה.
בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו יצא ממצרים, והנה אני בכל שנה ושנה תקועה במייצרים. אז בכל זאת מגיעים לגאולה?
לכל אחד מאיתנו יש את המייצרים שלו, את זיכרונות העבר שנחקקו בו ונשארים איתו בין אם נשברו הלוחות ובין אם יש כבר לוחות חדשים.
אז איך עושים את זה? איך פותחים ידיים לרווחה ומקבלים את האביב? הרי זה חג הגאולה .
מצוות ומסורות החג נותנות לנו כלים מופלאים מעולם האימון:
1. ויזעקו אל ה'- זה מתחיל בנו. האחריות בידינו. לדעת שיש מציאות אחרת ולרצות להביא אותה.
2. חזון- לשנה הבאה בירושלים הבנויה. עוד לפני שירדנו למצרים ידענו שהחזון של העם שלנו מעולם ולעולם הוא ירושלים. זה הזמן להציב לעצמנו את החזון - מהי ירושלים עבורנו? איך ייראה המצב המיטבי שלנו, איך נרצה שהחג שלנו ייראה עבורנו ועבור המשפחה שלנו. זכרו -ההווה הוא הזיכרונות של מחר.
3.מייצרים- מה עומד בינינו לבין הגשמת החזון שלנו? מה מצר עלינו ומושך אותנו אחורה. גם דברים שהיו טובים ונכונים לנו בעבר לא בטוח שהם מועילים לנו בהווה. במצרים היינו צריכים לדעת לשרוד (בא"י אנחנו צריכים לדעת לצמוח). דברים ששמרו עלינו בעבר יכולים להיות אלו שתוקעים אותנו בהווה. המודעות היא זו שתביא לפריצת הדרך.
4. מה נשתנה- את המחשבות והמודעות צריך לתרגם למעשים. קבלו על עצמכם דבר אחד משמעותי שאיתו אתם מתקדמים. המרדף אחר החמץ, עומסי היום יום והחופשה של הילדים הם סיבות מצוינות ללמה לא להעמיס על עצמנו עוד משהו, כי מי שיחמיץ אלו רק אנחנו.
5.והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי - אנחנו לא לבד בדרך. יש לנו אבא גדול ורחום בשמים שנמצא איתנו בדרך וכאן בכדי לעזור עם 4 לשונות של גאולה. אז זה הזמן לחייך ולדעת שאם רק נרצה האביב שלנו כבר בפתח
6. ואם כל זה לא עבד אל דאגה אחרי 4 כוסות הכל נראה יותר טוב.
הכותבת היא יועצת ארגונית חינוכית ומנהלת תכנית "לומדים להתקרב" בארגון קרוב ללב