את מה שלא יכולה ההנהגה הלבנונית העכשווית לומר בקול רם אומרים, כך נראה, מנהיגי העבר של המדינה. חמישה נשיאים וראשי ממשלה לבנונים לשעבר שיגרו מכתב לפסגה הערבית ובו הביעו את התנגדותם להתנהלות חיזבאללה בדרום לבנון ולמעורבות איראן במדינתם.
חמשת הנשיאים וראשי הממשלה לשעבר הם אמין אל-ג'ומיל, מישל סולימאן, נג'יב מיקאתי, פואד אל-סניורה ותמאם סלאם. את קריאתם שילבו בקריאה למדינות רב לתמוך בדרישה מישראל לשחרר את האדמות הלבנוניות שבעיניהם מוחזקות בידי ישראל.
חוקרי מכון ממר"י העוקב אחר התקשורת במזרח התיכון מתרגמים את המכתב בו נאמר כי דרושה מחויבות כלפי ההצהרה שניתנה בשנת 2011 ולפיה יש להפוך את לבנון לניטרלית ביחס למדיניות הצירים ולמאבקים האזורים והבינלאומיים, "כדי למנוע ממנה את ההשלכות השליליות של המתיחויות והמשברים האזוריים, כדי לשמור על האינטרס העליון שלה, על אחדותה הלאומית ועל שלום אזרחיה. וזאת, למעט כל מה שקשור למחויבותה של לבנון כלפי ההחלטות הבינלאומיות וכלפי הקונצנזוס הערבי וכן כלפי העניין הפלסטיני הצודק, כולל זכותם של הפליטים הפלסטינים לחזור לאדמתם ולבתיהם ולא לאזרחם בלבנון. כמו כן מחויבות שלא להתערב במשבר הסורי ולגנות את המעורבות הזרה בענייניהן הפנימיים של לבנון ושל מדינות ערב".
"על הערבים לגלות סולידריות עם לבנון בנוגע לשחרור אדמתה (חוות שבעא), בנוגע להתנגדות לנשק הלא חוקי (הנשק שבידי חזבאללה), ובנוגע להכרח שהמדינה הלבנונית ומנגנוני הצבא והביטחון שלה ישלטו באופן בלעדי על כל אדמת לבנון, כמתחייב מהריבונות, משלטון החוק ומהלגיטימיות".
על פי דיווחי חוקרי המכון מכתב זה עורר תגובות נזעמות וביקורת מצידם של תומכי חיזבאללה בלבנון ובעלי בריתו של הארגון.