עמנואל שילה
עמנואל שילהצילום: עצמי

1

אי אפשר להיות בטוחים בזה, אבל אני נוטה לקבל את הטענה שתאגיד השידור החדש אכן התכוון להעמיד מערכת חדשות ואקטואליה יותר מאוזנת ופחות שמאלנית מזו הישנה והלא טובה שהכרנו ברשות השידור.

זה לא שעמדנו לקבל מערכת חדשות מאוזנת, בטח שלא נוטה לצד הרוב הימני או המסורתי, אבל כן כזו שמגדילה בכמה אחוזים מבורכים את החלק הזעום שניתן עד היום בשידור הציבורי לקולו של הרוב היהודי-לאומי.

בכל הנוגע לקו האידיאולוגי של השידור הציבורי, אם אכן בכך מסתכם כל השינוי שעמד לקרות אחרי כל כך הרבה עבודה והשקעה, זו תעודת עניות למי שהובילו את הרפורמה בשידור הציבורי בממשלת נתניהו הקודמת. בפעם האלף הוכח שהליכוד לא דואג לתקן או לא יודע איך לתקן את ההטיה השמאלנית בתקשורת, כשם שלא השכיל במשך עשרות שנים לטפל בהטיה שמאלה במערכת המשפט, בפקולטות למדעי הרוח והחברה או במערכות התמיכה והתקצוב הציבוריות של היצירה התרבותית (בתחום זה יש מקום לתקווה ששרת התרבות הנוכחית תצליח להזיז משהו).

בכל אופן, בהנחה שעמד להתרחש שיפור מסוים בשידור הציבורי, ההחלטה שהוביל נתניהו לפרק את מערכת החדשות של תאגיד השידור 'כאן' היא סיבה לאכזבה. אבל לא פחות מכך מפריעה בסיפור הזה ההתנהלות הכושלת והזיגזוג בקבלת ההחלטות, ומעל לכול - בעיית האמינות של ממשלת ישראל והעומד בראשה.

2

זוכרים את הדיון הציבורי בנושא מתווה הגז? אחת הטענות החזקות שהשמיעו נתניהו ואנשיו הייתה שאי אפשר לפתוח מחדש סיכומים ממשלתיים מול חברות שלקחו סיכון, השקיעו הון והצליחו למצוא גז. מול הביקורת על כך שהתמלוגים למדינה שסוכמו עם חברות האנרגיה הם זעומים, טענו נתניהו וחבריו לדעה שאם התמלוגים יועלו בדיעבד בניגוד לסיכומים, אף חברה בינלאומית לא תרצה בעתיד לעשות עסקים עם ישראל.

בסיפור התאגיד לא מדובר אמנם בהתקשרות עם גורמי חוץ, אבל ממשלת ישראל חייבת להתנהל באמינות וביושר גם כלפי אזרחיה שלה. הממשלה הקודמת, שגם בראשה עמד כזכור בנימין נתניהו, עשתה הליך ארוך ומסודר שכלל ועדות, דיונים, הצבעות וחקיקה בכנסת. בעקבות ההחלטות שהתקבלו והשקעת מאות מיליוני שקלים בהקמת התאגיד, עשרות ואולי מאות אנשים עזבו משרות טובות כדי להקים מחדש את השידור הציבורי על יסודות בריאים יותר. לבוא היום ולומר להם ללכת הביתה כי הם שמאלנים מדי, זו בעיית אמינות מאוד קשה. צריך סיבה מאוד טובה כדי לעשות את זה, ואני לא רואה שיש סיבה כזאת. הרי ברור שהם לא באמת יותר שמאלנים מרשות השידור.

3

ובכלל, קשה מאוד לקנות את התירוץ כאילו הסיבה לשלילת המנדט של התאגיד לעסוק בחדשות היא שמאלנות יתר. כי אם נתניהו ואנשיו כנים ברצונם לשים קץ להטיה הפוליטית בתקשורת המשודרת בישראל, יש לכך תרופה אחת פשוטה, צודקת ומתבקשת: לפתוח את שוק התקשורת המשודרת לתחרות עסקית חופשית. כי עם כל הכבוד לתקשורת הציבורית, הדרך לאיזון תקשורתי עוברת פחות שם ויותר בתקשורת המסחרית הפרטית - בתנאי שייתנו לה להתפתח בשוק תקשורת פתוח שמאפשר יוזמה פרטית חופשית. כל מה שדרוש זה לבטל את המגבלות החוקיות ולהתיר לכל מי שרוצה ויש לו מספיק כסף להקים תחנת רדיו או טלוויזיה. תוך זמן קצר יקומו גופי תקשורת חדשים שחלקם לפחות יהיו לאומיים יותר ויהודיים יותר, והעם יצביע בשלט.

בעצם אפילו לא חייבים להקים גופים חדשים. תנו לגלי ישראל ולרדיו קול חי להפוך מתחנות רדיו מקומיות לתחנות עם טווח שידור ארצי, והשינוי כבר יקרה מאליו. הסירו מערוץ 20 את כבלי הרגולציה הנגזרים מהגדרתו כערוץ מורשת ייעודי, תנו למנהליו לשדר חדשות וכל מה שהם רוצים בלי ההגבלות של מועצת הרשות השנייה, ותראו איך אחוזי הצפייה בו עולים תוך כרסום ברייטינג של ערוץ 2 וערוץ 10.

בניגוד למה שמנסים למכור לנו, השידור הרדיופוני הציבורי בישראל, גלי צה"ל וקול ישראל, זוכה להאזנה רבה לא משום שהוא כל כך משובח, אלא משום שהוא פועל בשוק סגור שאין בו תחרות חופשית. כאשר יהיו כאן תחנות רדיו מסחריות ארציות, לשידור הרדיופוני הציבורי יקרה מה שקרה למקבילו הטלוויזיוני לאחר שנפתחו ערוץ 2 וערוץ 10. הרייטינג של רשת ב' וגל"צ ירד פלאים, ואז מידת השמאלנות שלהם תפריע בערך כמו שמפריעה השמאלנות של הערוץ הראשון דל הרייטינג.

4

בתחום העיתונות המודפסת מתקיים בישראל מאז ומעולם שוק פתוח וחופשי. כל מי שרוצה רשאי לפתוח עיתון, ולכן בענף הזה המהפכה כבר בעיצומה. כך הוקמו במות כמו בשבע, מקור ראשון ועיתוני בתי הכנסת, וכך התאפשרה הקמתו של 'ישראל היום' - העיתון הנפוץ ביותר כיום בישראל, שהקו המדיני שלו מאוזן ופטריוטי, ואולי אף נוטה מעט ימינה. כך נשבר המונופול האימתני והשמאלני של העיתון 'ידיעות אחרונות', שבמשך שנים ארוכות שלט ללא מיצרים בענף העיתונות המודפסת. מצוקתו הגיעה עד כדי כך שבעליו, נוני מוזס, היה מוכן לנהל משא ומתן עם נתניהו על שינוי מקצה לקצה של יחס העיתון כלפיו, ובלבד שיסייע להגבלת התחרות מצד 'ישראל היום'. במקביל, עורכי 'ידיעות' הבינו שכדי להיות תחרותיים הם לא יוכלו להישאר על טהרת השמאל והביאו כותבים כמו סיון רהב-מאיר, יפעת ארליך, יועז הנדל, בן-דרור ימיני, עמיחי אתאלי, שלמה פיוטרקובסקי ועוד, וכך זכינו לשיפור מסוים – אמנם עדיין רחוק מלספק – גם שם.

כל זה קרה בזכות השוק הפתוח והתחרות. לכן תמוה עד מאוד שבנימין נתניהו משתהה מלבצע רפורמה דומה גם בשוק התקשורת המשודרת. כמי שעקב מקרוב אחרי המהפכה שחולל 'ישראל היום', וכמי שבדרך כלל אמון על עקרונות היוזמה הפרטית, התחרות המסחרית והשוק החופשי, נתניהו היה אמור לעשות זאת מזמן, כפי שגם הבטיח לא פעם. אז מה הפלא שרבים חושבים שלא השמאלנות המיוחסת לתאגיד היא הגורם שמניע את החלטותיו בסוגיה, אלא הרצון לשמר מצב של תקשורת משודרת שנשלטת על ידי הפוליטיקאים, כלומר על ידו.

5

לא ברור אם הסיכום שהושג בין נתניהו לכחלון ישרוד את בג"ץ. אבל לא משנה מה שיסוכם לבסוף לגבי השידור הציבור, בכל מקרה יש צורך לצמצם את ממדיו המפלצתיים של השידור הציבורי, להפריט את חלקו הגדול ולאפשר שוק חופשי ותחרות בענף. לא ברור מדוע יש צורך בשתי תחנות רדיו, רשת ב' וגלי צה"ל, שניזונות מתקציב המדינה ומשדרות אקטואליה. במקום זה אפשר להסתפק בתחנת אקטואליה ציבורית אחת, להפריט את השנייה לכל המרבה במחיר, ולאפשר במקביל לפתוח תחנות רדיו מסחריות ארציות.

אין שום הצדקה לכך שתחנת המוזיקה הפופולרית בישראל, גלגל"צ, מופעלת מתקציב הביטחון ומקבלת כוח אדם על חשבון צה"ל, במקום לעבור לידיים פרטיות ולפעול על בסיס עסקי. ואין שום הצדקה להחזיק מכספי ציבור לא פחות מתשע תחנות רדיו שמפעילה רשות השידור. אם יש ביקוש לרשת שמשדרת מוזיקה ישראלית, אז שרשת ג' תעבור לידיים פרטיות ותחיה מפרסומות. אם אין מספיק ביקוש לכך, אז שהתחנה תיסגר או שתופעל על ידי בעלי הון שמוכנים לספוג את ההפסד, אם יימצאו כאלה. קול המוזיקה, קול הדרך לעסקים, מדוע הם צריכים להתקיים מכספי ציבור? שיופרטו או שייסגרו.

ערב חג הפסח, זה הזמן לעשות סדר בתקשורת המשודרת בישראל, להסיר את עול המגבלות והרגולציה ולהוציא אותה לחירות של שוק פתוח וחופשי.

לתגובות: [email protected]