
"כולם נבראו בצלם-לא כולם נשארים כך"
פרופ' שלום רוזנברג בראיון לערוץ 7 על היחס לפליטי המתקפה הכימית בסוריה ועל מחבלים שאיבדו את צלם האל.

היחס לנפגעי התקיפה הכימית באילידיב שבסוריה, כמו גם היחס לנפגעי תקיפות צבאו של בשאר אסד, מעלה שאלות מורכבות של אתיקה ומוסר יהודי של עמידה אל סבלם של אזרחי האויב. בראיון ליומן ערוץ 7 מתייחס הוגה הדעות פרופ' שלום רוזנברג לסוגיה המורכבת ומציב כמה עקרונות בסיסיים.
באשר לעזרה לתינוקות וילדים מזכיר פרופ' רוזנברג את הפסוק המקראי 'באשר הוא שם' שנאמר על ישמעאל, וממנו אנו למדים שעלינו לדון את האדם באשר הוא שם, כפי שהוא כעת ולא על פי מה שאולי יהיה בעתיד, שונא לנו או רודף לנו.
באשר להתחשבות בעתידו של אדם כשאנו באים להחליט כיצד לנהוג בו, מזכיר פרופ' רוזנברג את שחרורם של המחבלים בעסקאות כאלה ואחרות. לדבריו היה על התקשורת הישראלית להדגיש מקרים בהם מתברר כי מחבל ששוחרר היה שותף לפיגוע כזה או אחר, על מנת להבליט את הבעייתיות המוסרית שבשחרורם של מחבלים שעתידם כאנשי טרור ברור וידוע
בדבריו מביע פרופ' רוזנברג חשש שמא כל אותה עזרה שניתנת כעת לילדים ונשים שנפגעו בקרבות בסוריה לא נועדה אלא להיראות כיפים בעיני העולם ובעיני הסוריים, וכשהוא נשאל אם אין בכך יתרון כלשהו למאמצי ההסברה של ישראל בזירה המדינית נשמע רוזנברג כמטיל ספק אם הדבר אכן יסייע.
לטעמו המהלך הנכון היה הצטרפות ישראלית למאמץ של הקהילייה הבינלאומית לסייע לנפגעים בסוריה, "הרבה מאוד דברים של צדק וצדקה צריכים להיעשות על ידי קהילייה בינלאומית רחבה ושאנחנו נהיה חלק מהם וצריך לצעוק כדי שזה יקרה".
"כאשר אתה רואה ילד בוכה או סובל הנשמה הולכת, ועל זה אני רוצה לומר מילה כללית – יש שני עקרונות של מהו המוסר היהודי –רבי עקיבא ובן עזאי דיברו על ואהבת לרעך כמוך וצלם אלוהים. ואהבת זהו השוויון וצלם אלוהים אומר שהאדם נברא בצלם, כל אדם ולא רק יהודי". על קביעה זו מדגיש רוזנברג בנחרצות כי ישנו אדם המאבד את צלמו וממילא את זכותו ליחס כמי שנברא בצלם, והאדם מאבד את צלמו כאשר הוא בא לבצע פיגוע ולרצוח. לטעמו אדם שכזה אינו ראוי ליחס שוויוני אוטומטי כנברא בצלם.
ביודעו שדבריו מנוגדים לאנשי אקדמיה ואתיקה לא מעטים מדגיש רוזנברג כי כאשר מחבל שניסה לרצוח מגיע עם קרבן האירוע לטיפול רפואי וישנה אפשרות לטפל באדם אחד בדבל אין לדון בשניהם באופן שוויוני אלא להעדיף בוודאות את הטיפול בקרבן שכן כאמור, הוא איבד במעשה הפיגוע את מעמדו כנברא בצלם אלוהים.
לדברי רוזנברג העיקרון שאין דמו של האחד סמוק יותר מדמו של האחר, עיקרון של רבא שאוהבי האדם באשר הם מנופפים בו לא פעם, הוא עיקרון שיש עליו הגבלות, כלשונו, "כשאתה רוצח הדם שלך הופך פחות אדום מדם הנרצח".
"אני לא חושב שיש להקדים את הטיפול במי שעלול להירצח על פני הרוצח", קובע רוזנברג בפסקנות. "צריך להציל את שניהם, אבל לא הצלת הרוצח על חשבון מי שניסו לרצוח אותו".
לטעמו יש לבדוק אם נותר משהו מצלם האלוהים במי שמגיע לקבל טיפול רפואי, "אצל המחבלים הללו כמו אותו מחבל שסתם רצח את אלחי (טהרלב הי"ד), בחור יקר, סתם ככה כי כך לימדו אותו, אני לא רוצה לאבד שום נפש בגלל המנוול הזה".
באשר ליחס אותו הוא עצמו מקבל בקרב חבריו לאקדמיה בעקבות דברים מסוג זה, אומר רוזנברג כי אלה מעדיפים להתייחס אליו כאל פושע וכאידיוט, כמי שלא מבין את המציאות, כמי שאין לו כבוד לאדם. "אני חושב שיש לי כבוד לאדם, אבל אדם שרוצח בצורה כזו איבד את כבודו כאדם, וחמור מכך, הוא איבד את צלם האלוהים".