איפה הצדק והמוסר?

הגיע הזמן שהמדינה תודיע בפה מלא ותתקבל החלטת ממשלה על כך שיותר לא יוחזרו גופות מחבלים ויתר על כן הן יקברו בקברים לא מסומנים בבתי עלמין לא מסומנים כפי שהיה נהוג בעבר.

מישהו חייב להבין שם למעלה בהנהגה שאי אפשר להמשיך עם המדיניות הנוכחית יותר. לא מבחינה ביטחונית ומדינית ולא מבחינת הכאב שזה גורם למשפחות חללי הטרור ופעולות האיבה.

כל פעם מתעורר העניין מחדש, פעם בשחרור מחבלים בעסקה ופעם במחווה ופעם בהחזרת גופות, כל כמה שנים הורגים לנו את הילדים עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם, די אי אפשר להמשיך ככה יותר.

מספיק לגרום כאב נוסף למשפחות חללי טרור שממילא ימיהם מלאים בחוסר ובכאב, רק עברנו ליל סדר ללא הילדים שהיו חסרים ליד השולחן והנה בחג מגיעה כתבה על החזרת גופות של מחבלים שרצחו את ילדינו. אחד מנשואי העתירה הוא מחמוד קוואסמה המחבל המתאבד בפיגוע באוטובוס בקו 37 בחיפה ב–2003, שבו נהרגו 17 בני אדם.

גם הבן שלי, אסף (בלונדי), כמעט בן 17 בהירצחו היה באוטובוס. מאז חיינו אינם חיים. עכשיו אנו נאלצים לשמוע את אביו של הרוצח מתלונן, "לפני כשלוש שנים ישראל החזירה עשרות גופות של פלסטינים, אך גופת בני לא היתה כלולה בהם", מצוטט בעתירה עמראן קוואסמה, אביו של מחמוד, "אנחנו מעוניינים לקיים הלוויה מכובדת לבננו ולקבור אותו קרוב לנו לפי הדת האיסלאמית. קשה לאבד בן יקר, ומה שמקשה יותר שאין קבר לבננו".

האמירות האלה מקוממות ביותר על רקע מעשי האמא של המחבל והמשפחה כולה. מייד לאחר הפיגוע פורסם באתר של הג'יהאד האיסלמי כי האמא הצהירה שהיא גאה בבנה. אימו של המחבל המתאבד "אום שאדי" התפארה במעשה בנה וסרבה לנהוג כמנהג האבלים. הנשים התאספו מסביב לאום שאדי אימו של מחמוד חמדאן קוואסמה שר ביצע את פיגוע ההתאבדות ביום רביעי בעיר חיפה.

הן באו כדי לברך אותה על נפילת בנה חלל למען אללה... בבית קוואסמה הנמצא בקומה הראשונה של מבנה בשכונת אלשיח' בעיר חברון הגישה אום שאדי קפה מומתק וכנאפה. אום שאדי לא לבשה את בגדי האבלות השחורים ולא הגיש קפה מר המוגש באירועי אבל.

היאקיבלה את פני המבקרים המברכים המתאבלים כשהיא נושאת בגאווה את תמונת בנה העוטה כאפיה אדומה.

אום שאדי פנתה לעיתונאים... וציטטה פסוק מהקוראן: 'אל תתיחסו לאלה אשר נהרגו למען דרכו של אללה כמתים אלא כחיים אצל אללה וניזונים מידיו'. היא הוסיפה... 'בני שהיד והוא לא מת'... אום שאדי אמרה: ' אני גאה במה שעשה בני, עלינו להילחם למען הדת שלנו ולא למען המדינה הפלסטינית.

ההצהרות הללו הפאנאטיות, המלאות שנאה העבירו את האמא על דעתה, היא שונאת את הילד שלי יותר ממה שהיא אוהבת את הבן שלה, ולה אנחנו מתירים לעתור לבג"ץ ולה אנחנו מוכנים לשחרר את הגופה כדי שתמשיך במסע ההלל שהיא מנהלת מאז היום שבו רצח שבעה עשר ישראלים ובינהם תשעה ילדי בית ספר.

המטרה של הצעדים שננקטים על ידי המדינה בין אם הריסות בתים או שלילת אישורי עבודה וגם של צעדים שהמדינה לצערי לא נוקטת בהם כמו גירוש משפחות לעזה, היא הרתעת המחבל הבא, לא ענישה למשפחות אלא הרתעה. שידע מי שיוצא לפגע כי משפחתו תסבול ותיפגע. גם אי החזרת הגופה לקבורה היא צעד לגיטימי בהרתעת המחבל הבא ואל לו לאבא של הרוצח לבוא בתלונות לאף אחד אלא לבן שלו שהוא חינך וגידל להיות רוצח איסלאמי קיצוני.

מדינת ישראל לאחר הוצאתו להורג של אייכמן לא החזירה את גופתו אלא שרפה ופיזרה את אפרו בים.

ארה"ב השליכה את גופתו של בן לאדן לים, בשני המקרים כדי שידעו הרשעים הבאים שמשפחתם לא תקבל את הגופה ולא יוכלו להקים קבר ומצבה לזכרם, וגם שמקומות הקבורה לא יהפכו לאתרי עלייה לרגל, לצערנו אנחנו יודעים שהרשות הפלסטינית מנציחה מחבלים רוצחים בכיכרות ובתי ספר ורחובות ומנהלת הסתה פרועה גם על ידי הפיכת הרוצחים הגרועים ביותר לגיבורים. על מדינת ישראל לפעול נגד הסתה זו בכל דרך.

ובל נשכח שבידי האויב יש עדיין את גופות חיילינו, אורון שאול והדר גולדין שמוחזקים בידי החמאס. למה שיחזירו מחבל של חמאס כמו מחמוד קוואסמה ללא שיוחזרו גופות חיילינו? האם למשפחות החיילים יש "בגצ" פלסטיני לעתור אליו? איפה הצדק והמוסר?