הרב אהד טהרלב ואשתו אביטל מהישוב טלמון, הוריו של החייל אלחי טהר לב הי"ד, מספרים בראיון לעיתון "ישראל היום" על ההתמודדות עם האסון שפקד אותם.
אלחי למד בישיבה התיכונית מקור חיים שבכפר עציון, שנה מעל נפתלי פרנקל וגיל־עד שער ז"ל, שנחטפו ונרצחו ב־2014. אחר כך הצטרף לישיבת ההסדר בתקוע. באוגוסט האחרון התגייס לגדוד 13 של גולני, שלאחרונה קיבל קו מבצעי באזור עפרה.
ביום חמישי שעבר הוצב אלחי עם חייל נוסף בתחנת ההסעה בכניסה לעפרה, למשימת אבטחה והפגנת נוכחות. הוא יצא לשירותים בפינה החמה לחיילים בכניסה ליישוב, וחזר עם כוס קפה וקרואסון ביד עבור חברו. המחבל פגע בו מאחור והעיף אותו למרחק רב.
"אם נגזרו עליו לחיות פה 21 שנים פחות חודש, אופן יציאתו מהעולם היא נחמה קטנה. הוא יצא מהעולם כחייל שמגן על אזרחים. יצא מהעולם עם כוס קפה וקרואסון ביד, שהביא לחבר שלו. יצא מהעולם כשהוא עם הגב למוות, בלי שהמוות השחית את החיוך שלו, בלי בהלה, בלי אימת מוות. יצא מהעולם עם החיוך הקבוע שהיה על פניו", אמרה אביטל, האם השכולה לעיתונאית אמילי עמרוסי, חברת המשפחה, ששוחחה איתה.
אביטל (48) והרב אהד (51) שאיבדו בשבוע שעבר את בנם אלחי הם אנשים בעלי עוצמה שקטה ועמוקה, ארוגים מסיבי משי וברזל. המילים שעולות לי בראש הן הוד והדר. הווייתם, הפנימית והחיצונית, עטורה הוד. חמים ונאצלים. אנשי חינוך ותורה שנוגעים בנשגב, באמנות, בשירה, בניגון. על קירות הבית ציורים פרי מכחולם העדין. בשבתות הם שרים, כותבת עמרוסי.
"שמו של אדם ניכר על שם סופו", מספר הרב אהד, "הוא היה ילד חי. מלא חיים. את רואה תמונה שלו אחרי מסע אלונקות של 70 ק"מ, והוא זורח, מחייך. הייתי איתו בקילומטרים האחרונים של מסע הכומתה. בסוף המסע כולם נשכבו על האדמה גמורים, ורק הוא מתפעל את המנגל והעל־האש בחיוך".
"אני טובה בלהדחיק", אומרת האם, "כשהוא התגייס היו לי תחושות קשות. הרגשתי שאני מוסרת ילד. ביום שלישי האחרון, כשחיבק אותי, הרגשתי שהחיבוק הוא אחר. בירכתי אותו בברכת הבנים, ישימך אלוהים כאפרים וכמנשה, יברכך השם וישמרך. הרגשתי שהוא נותן לי חיבוק מכל הלב והגוף".
מאז כיתה ה' למד דף יומי בגמרא, כל יום. על הארנק שלו, עד כיתה י"ב, היה כתוב "כסף מהקדוש־ברוך־הוא". "הוא היה אהוב בטירוף", אומרת רננה אחותו בחיוך כאוב. "לא מזמן עבדו על המ"כ שלו שאלחי עובר כיתה, והמ"כ איים שאם עושים את זה הוא עוזב את התפקיד. הוא היה ציר מרכזי בפלוגה. גם עבור אנשי שוליים שראו בו כתובת, או חיילים בודדים. היתה בו יכולת לגעת באנשים בלב פתוח".
שבעה ילדים גידלו הרב אהד ואביטל, כל אחד כבן יחיד. אלחי היה האמצעי, רביעי להוריו: שלושה אחים מעליו ושלושה מתחתיו. איתם (27), נשוי לבת־אל ואב למעיין ולעמית, סטודנט להנדסת תעשייה וניהול באוניברסיטת בן־גוריון, מתגורר בירוחם; רעיה (25), סטודנטית למשפטים בקריה האקדמית אונו ולפילוסופיה באוניברסיטה העברית; רננה (24), חזרה מטיול במזרח ונמצאת לפני לימודים; מתניה (17), תלמיד הישיבה התיכונית מקור חיים; תכלת (13), תלמידת כיתה ז'; ואליה (8), בכיתה ב'.