לא מעט דיונים מתקיימים על הגיל והאופן שבו צריך לדבר עם ילדים על השואה. על כף אחת של המאזניים ניצבות חשיבות הנחלת האסון הקשה שאירע לעם היהודי, האמונה שנתגלתה וגבורתם של השורדים. על הכף השנייה עומדים החשש מיצירת טראומות ופחדים, והעובדה הכואבת שאפילו מבוגרים מתקשים להתמודד עם האכזריות הנאצית הבלתי נתפסת.
בשנים האחרונות נראה שהנוסחה הנכונה הולכת ומתגבשת. לאט לאט יוצאים לאור ספרים שמיועדים לילדים צעירים ומצליחים לגעת בלבה הרותחת הזאת. הם מעבירים את כאב הפרידה מהבית, מהמשפחה, מהיפה, הרגיל והמוכר, הם נוגעים גם בפחד ובאימה מפני הסגרה או היתפסות, ואפילו באנטישמיות, אבל לא גורמים לדחייה ולטראומה. היוצרים משתמשים לא מעט ברמזים, כאלה שמזמינים את הילד להתעניין ולשאול מעבר לנכתב. גם הגרפיקה עושה את שלה, הצבעים והאיורים מעניקים נופך נוסף ומזמינים לשיח.
ב'מתוך האפילה' (ספריית בית אל) כתב ג'קי ירחי יחד עם רבקה כהנא את סיפור הצלתה. באמצעות קומיקס הוא מגולל את הקשר שיצרו נציגי המחתרת ההולנדית עם הוריה של כהנא ואת המאורעות שעברו לפני, תוך כדי ואחרי השואה. מן המילים והתמונות עולות גבורת הוריה של כהנא ורוח החסד הגדולה של מי שהצילו אותה וילדים יהודים רבים, תוך סיכון אישי גדול.
למרות הפורמט הקומיקסי, ירחי מצליח להעביר סיפור אישי על משפחה אבל גם תמונה מורכבת. הוא מתייחס לפחד הגדול של היהודים ולקושי שהיה טמון בסכנה התמידית של המסתירים. הוא אף מזכיר את העובדה שבתוך הזוועות והקושי לא היה קל להישאר אדם מאמין. ירחי גם נוגע בעובדה הכואבת שבתום המלחמה לא כולם הצליחו לבנות מחדש את המשפחה שלהם, אפילו אם שני בני הזוג ניצלו. וכן, שהמצילים של הילדים היהודים לא תמיד ויתרו עליהם בקלות.
ספרה של תמר מאיר 'חנות הגלידה של פרנצ'סקו טירלי' (כתר) מיועד לילדים צעירים יותר, תלמידי כיתות א'-ג'. מאיר מתארת את סיפור הצלתו של חמיה, פרופ' יצחק מאיר, מראשי המחלקה לכימיה באוניברסיטה העברית, ועושה את זה דרך האהבה האוניברסלית של הילדים לגלידה. פרנצ'סקו טירלי, ילד איטלקי שאוהב מאוד גלידה, הופך למבוגר שמוכר גלידה בהונגריה. לגלידרייה שלו מגיע בהתמדה הילד פטר, שגורם לטירלי לחייך ולהביא לו כדורי גלידה גדולים במיוחד. בימי השחור של המלחמה מסתיר טירלי בתוך חנות הגלידה שלו את פטר והוריו ויהודים נוספים. בתוך כל זה פטר עושה מעשה גבורה בעצמו, ומשיג במאמץ רב נרות חנוכה שיאירו את לבם ורוחם של המסתתרים.
ספרה של זהבה קור, בת לניצול שואה שכתבה בעבר את סיפורו, מיועד לקטנטנים. הגיל הרך ממש. 'הפרה עם הלב' (בהוצאה עצמית) מתאר את הפרות של סבא אלעזר ברפת, זאת עם הלב וזו החופשייה, זו שנראה כאילו יש לה ציפור במצח וזו שיש לה פוני. קור כותבת במשפט שלסבא יש מספר על היד כמו שלפרות יש מספרים גדולים על הגב. זהו, לא יותר. המשפט הזה, שבשביל מבוגרים הוא טעון עד כדי התפוצצות, אמור לרמוז, להטעים את המושג שואה. במהלך השנים ובהדרגה יתפתח השיח בהתאם לגיל וליכולת של הילד להבין ולהכיל.