הימים שלאחר חג הפסח הינם שרשרת של ימי זיכרון ברמה האישית והלאומית. יום השואה ולאחריו יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה, הינם רצף של ימים נוגעים ומטלטלים שעוברים על כולנו בנגיעות אישיות מורכבות ועמוקות.
שאלות רבות נשאלות באשר לאופן בו ניתן לשתף ילדים ובעיקר את הצעירים שביניהם במשמעות ימי הזיכרון ובעיקר במשמעות האווירה הקודרת הנלווית להם.
השאלות נשאלות בעיקרן מרצונם של ההורים לשתף את הילדים מחד, אך גם כדי לגונן עליהם מאידך. אלו שאלות שמקורן ברצון ההורי להיות נוכחים, לתת משמעות ולדעת מהי הדרך הנכונה לעסוק בסוגיות מורכבות אלו.
כמעט כל בית בישראל מגיע לימים אלו מתוך מפגש אישי עם השואה או עם השכול, ועם האופן שבו נהוג ומקובל לעסוק בנושאים מורכבים אלו. הורים רבים רוצים לעשות. חלקם רוצים לנהוג כפי שהתרגלו וחלקם רוצים לעשות אחרת. אולי לגעת, אולי לא לגעת, אולי לחסוך ואולי פשוט לדלג. בכל מקרה, נשאלת השאלה איך באה האחריות ההורית לידי ביטוי? איך נוגעים בנושאים רגישים אלו באופן הרלוונטי ביותר שתואם את גיל הילד ואת יכולתו להפנים ולהכיל אותם?
סוגיה זו, כמו רבות אחרות בהקשר של הורים וילדים, מחזירה לקדמת הדיון מילים מרכזיות כמו מודעות הורית, בחירה, אחריות הורית, נוכחות הורית ותיווך הורי, אשר יכולות לשפוך מעט אור על הגישה החינוכית לימים אלו:
- מודעות הורית לימים אלו שבאים אחרי חופשת הפסח - לחומרים שילמדו בגנים, לתוכניות שישודרו בטלוויזיה ובאמצעי התקשורת השונים ולתכנים איתם יפגשו הילדים ונפגש כולנו;
- בחירה הורית לאופן בו רוצים הורים להיפגש עם ימי הזיכרון ולאופן בו ירצו להפגיש ולהנציח ימים אלו עבור ילדיהם. לדבר על התכנים, לצפות יחד בסרט, להשתתף יחד בטקסים, לדבר על משמעות הצפירות ועל משמעות הסמלים;
- אחריות הורית לאופן בו רוצים לגעת בתכנים. לגילאי הילדים ולמסוגלות בכל גיל. אחריות הורית לאופן בו הדברים מובאים ולהימצאות ההורית עבור ילדיהם בין אם הם שואלים, מגיבים, מדברים, שותקים או מתנהגים אחרת;
- נוכחות הורית - להיות שם עבור הילדים כמביאי התכנים, כשותפים לתכנים שעולים במשפחות, במוסדות החינוך ובאמצעי התקשורת. להיות שם באופן אקטיבי, מיידע, מעדכן ומספר, אך גם באופן רגיש לתגובות ולחוויות הגלויות והסמויות שעולות בהתאם;
- תיווך הורי - להיות שם במקום של המבוגר האחראי ששומע ורואה דברים עם הילדים, שותף איתם בחוויות, עונה על שאלות, יוזם שיחות ומפגשים בנושא ונותן לימים אלו משמעות מכוונת. תיווך הורי במובן הנוכח ולא מתעלם או מדלג.
מובן שהתפקיד ההורי מקבל גוונים ואופנים שונים על-פי גילאי הילדים, אך מקומו ונוכחותו חשובים לאורך הדרך כולה. לעיתים מתקבל הרושם כי אם נחסוך לילדים מהחוויות אותם אנחנו עברנו, אולי הם יסבלו פחות. אין הכוונה לעורר פחדים או סבל כלשהו. הכוונה ליצור מעורבות. ליצור דיאלוג מתווך שנותן משמעות ומחזק נוכחות.
לסיכום, גם ימים מורכבים אלו, שיש בהם זיכרון, כאב ונגיעה אישית, משפחתית וחברתית בסוגיות קשות ומורכבות, יכולים להפוך הזדמנות חשובה להגברת המודעות של הילדים להיות מעורבים ומזוהים עם אירועים אישיים ולאומיים המתרחשים בעולמינו. וכן לחיזוק תקשורת מיטיבה בין הורים לבין ילדים.
גם ילד צעיר יכול ללמד תכנים מורכבים על-פי גילי ורמתו, אך חשוב שיהיה לצידו ההורה המכיל והמתווך, וגם נער מתבגר שלכאורה עושה את המפגש עם ימים אלו באמצעות בית הספר ובאמצעות חבריו, זקוק להורים השותפים לחוויות אותם הוא חווה בימים אלו.
הכותבת היא ד"ר לחינוך ודיקנית לימודי תואר ראשון במכללת שאנן לחינוך בקרית שמואל בחיפה