באביב של שנת 1943 פרץ המרד בגטו ורשה. מתקוממי הגטו היו חברי תנועות נוער ציוניות שאמונתם הציונית והחלוצית וכבודו של העם היהודי, הובילו אותם להתנגד ולמרוד.
זקיפות קומתם של הצעירים והצעירות, שנלחמו בראש מורם בצורר הנאצי, היא חוליה נוספת המצטרפת לקולם של לוחמי בר כוכבא ולקולם של גיבורי מצדה שנכנסו לספר דברי הימים של האומה, כסמל של לוחמי חופש, סמל של התנגדות היהודים ומופת של גבורה. מורשתם צרובה בזהותנו הלאומית לעד ומשמשת לנו ולדורות הבאים אות ומופת.
אתמול, לפני שבעים וארבע שנים, במהלך הלוחמה בגטו, כשמספר הלוחמים היהודים היה קטן לעומת מספרם של החיילים הנאצים,כתב מרדכי אנילביץ', ראש הארגון היהודי הלוחם במרד גטו ורשה, את מכתבו האחרון לסגנו יצחק (אנטק) צוקרמן, וכך הוא הסתיים: "...חלום חיי קם והיה: זכיתי לראות הגנה יהודית במלוא תפארתה...".
שבועיים לאחר מכן, נהרג אנילביץ'והוא רק בן עשרים וארבע שנים, אבל הוא זכה לראות כיצד העם היהודי נלחם על חירותו.
עם ישראל היה ונשאר עם חזק ונחוש, וההוכחה הניצחת לכך היא, שאנחנו עומדים כאן הערב בקיבוץ יד מרדכי, הקרוי על שמו של מרדכיאנילביץ', למרגלות הגבעה שבראשה ניצבים שני סמלים ותמרורי דרך בתולדות האומה: אנדרטת הזיכרון לדמותו של מפקד מרד גטו ורשה ובסמוך לה מגדל המים הנקוב שהופצץ וקרס בקרב עם הצבא המצרי, בקרבות תש"ח.
מייסדי הקיבוץ שעלו לארץ מפולין וסביבתה, הותירו אחריהם משפחות אהובות שרובן נספו בשואה.
למרות ובעיקר בשל האסונות האישיים של כל אחת ואחד ממייסדי הקיבוץ, קם פה דור לתפארת חזק ואיתן, שגם הוא נאלץ להתמודד מול אויבים.
חמש שנים לאחר הקמת הקיבוץ פרצה מלחמת השחרור, כמבחן דומה ללוחמה שהיתהבגטו ורשה.חברי הקיבוץ ולוחמי הפלמ"ח לחמו על אדמת יד מרדכי בחירוף נפש נגד הפולש המצרי והביסו אותו.
הערב אנו מציינים גם שבעים שנים למסעה של ספינת המעפילים "אקסודוס" שעל סיפונה היו 4,515 ניצולי שואה, שהגיעו לאחר מסע מפרך לחופי ארץ ישראל וגורשו בכח למחנות העקורים בגרמניה.
מה שהיה לא יהיה עוד. איש לא יוכל לערער יותר על זכותנו לשוב למולדתנו, עם ישראל ישכון לבטח בארצו וכל יהודי באשר הוא, יוכל לבוא ולחיות בארץ ישראל ללא איום על חירותו, כאדם חופשי במדינה יהודית.
צבא ההגנה לישראל הוא צבא חזק ואיתן ואנו עומדים על המשמרת יומם ולילה. לצערי, עדיין לא הגענו אל המנוחה והנחלה. גם היום 69 שנים לאחר הכרזת העצמאות ניצבים בפנינו איומים ביטחוניים.
תושבי הדרום מתמודדים יום יום עם האתגרים המצויים בחיים תחת איום מתמיד, ובאותה עת יש לציין - מתחולל כאן תהליך של צמיחה דמוגרפית – קהילתית וכלכלית המגבירים את החוסן החברתי ועמידתנו האיתנה.
אתם - חברי הקיבוץ, תלמידי בתי הספר, חניכי תנועות הנוער, חיילים, עולים חדשים וותיקים, ניצולי השואה ואזרחי המדינה החיים פה - התשובה הניצחת לכל חורשי רעתנו והוכחה חיה להתגשמות חזון הציונות והנביא עמוס.
"וְשַׁבְתִּי, אֶת-שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וּנְטַעְתִּים, עַל-אַדְמָתָם; וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד, מֵעַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם".
יהי זכרם של קורבנות השואה בליבנו לעד.