בבית הנשיא בירושלים נערך היום (רביעי) טקס השבעת שופטים, במהלכו הצהירו אמונים בפני נשיא המדינה 25 שופטות ושופטים.
חמישה שופטים הושבעו לבית המשפט המחוזי, שניים לבית הדין לעבודה, 11 לבתי משפט השלום, ארבעה לבית המשפט לתעבורה, ושלושה רשמים בכירים לבתי משפט השלום.
נשיאת בית המשפט העליון, השופטת מרים נאור, התייחסה ליום הזיכרון לשואה ולגבורה שחל אתמול, ואמרה כי "לא ניתן לזהות את הדמוקרטיה עם שלטון הרוב".
"לא כל החלטה או חוק שהתקבלו ברוב דעות הם גם בהכרח החלטה או חוק דמוקרטיים, שכן ההיסטוריה מלמדת כי באין ריסון לכוחו של הרוב הוא עלול להפוך לעריצות", אמרה נאור, "ימי האופל של המשטר הנאצי לימדונו כי שלטונו של רוב השולל מן הפרטים את זכויותיהם; רוב הנוגש את המיעוט החי בקרבו - אינו שלטון דמוקרטי".
"זכויות האדם הן חיוניות למדינתנו היהודית והדמוקרטית. זכויות האדם הן נפשה של הדמוקרטיה, ובלתן - אין דמוקרטיה. זהו אחד הלקחים החשובים ביותר, שעלינו ללמוד מהפרק האפל ביותר בהיסטוריה שלנו כעם; מהפשע האיום ביותר שידעה ההיסטוריה האנושית, השואה".
עוד אמרה הנשיאה נאור: "יש צורך בהגנה מתמדת על ערכים דמוקרטיים אלו, שקודשו בדמם ובחירותם של קרבנות העריצות והשנאה. זוהי משימתן של כל רשויות השלטון. שורה של זכויות אדם מתייחסת לאזרחי המדינה כולם, אך גם לגר הגר בתוכם".
הנשיא ראובן ריבלין אמר לשופטים המתמנים כי "הציבור נותן אמון בבית המשפט כאשר בית המשפט שופט, בצורה הוגנת. הציבור נותן אמון בבית המשפט כאשר בית המשפט שופט משפט צדק ללא משוא פנים.
"עם מינוייכם לשופטים אנו בוטחים ביכולתכם המיוחדת לראות מבעד להבדלים בין קטן לגדול בין עשיר לחסר אמצעים, בין הגר לאזרח, בין הזוכים לאהדה ציבורית ובין המגונים והמבוזים, להביט מבעד להשכלה ולכריזמה ולחרוץ משפט צדק ללא משוא פנים. לצד זאת, אנו בוטחים בכם שלא תתנו לאובייקטיביות להוביל לניכור. כך תניחו גם לחייב בדין לשמור על כבודו, לדעת שקולו נשמע ואנושיותו הוכרה", הוסיף ריבלין.
שרת המשפטים איילת שקד אמרה כי "טקס השבעת שופטים במיוחד בשבוע שבו ציינו את יום השואה, את רציחתם של ששת מיליון אחינו היהודים שלא זכו להקים משפחות, שלא זכו להרגיש ריבונות, צדק ומשפט אמת, מרגש יותר עבורי ומקבל משמעות ייחודית".
"מן הראוי שניסיון להפיק לקח מההיסטוריה, יתחיל בידיעת העובדות, ודבריה של הנשיאה נאור לפיהם "זכויות האדם פותחו אחרי מלחמת העולם השנייה כלקח היסטורי ממעשי הזוועה ובעיקר מהשואה", מעידים על חוסר בהיכרות עם ההיסטוריה של גרמניה ושל זכויות האדם''.
עוד הוסיפו בתנועה, ''ברפובליקת ויימאר הגרמנית שלפני עליית הנאצים לשלטון, מעמדו ועצמאותו של בית המשפט נקבעו בחוקה, כמו גם זכויות האדם. בית המשפט שם אף נטל לעצמו את היכולת לבטל חקיקה המנוגדת לחוקה.
''זכויות האדם, כמו גם האקטיביזם השיפוטי, לא הצליחו למנוע את עלייתו של היטלר ואת שואת היהודים, וייתכן שאי היציבות הפוליטית שנגרמה כתוצאה מהאקטיביזם השיפוטי, אף תרמה לעלייתו של הצורר''.