ביום הולדתה ה‑69, ישראל היא המדינה שבה מתגוררים הכי הרבה יהודים בעולם - יותר משישה מיליון.
בארצות הברית, הפזורה הגדולה ביותר, חיים נכון לשנת 2015 5.7 מיליון יהודים. בכך מתקבע המעמד שעליו חלמו היהודים בכל הדורות ומימשו מקימי המדינה: ישראל היא מרכז יהודי עולמי. הבית בה"א הידיעה, בסיס איתן של כלכלה, ביטחון, מדע וחינוך וכמובן של יצירה רוחנית ואמנותית. מציון יוצאת תורה. עובדה.
אולי בעקבות כך, החליטה שרת התרבות מירי רגב לתת השנה מקום ליהודי התפוצות בטקס הדלקת המשואות הממלכתי. 13 משואות יבערו בגאון בהר הרצל, אחת מהן תועלה בידי נציגי אחינו המתגוררים מעבר לים. מין נדיבות של בעלי בית, של מי שמרגישים בטוחים במקומם בהיררכיה של העם היהודי. בבחינת פעם היינו זקוקים לכם והסתכלנו עליכם מלמטה. היום, כשאנחנו בסיס האם, מצאנו גם לכם מקום בינינו.
לנגד עיניה של רגב עמדו, מן הסתם, גם המשברים האחרונים בין ישראל ליהדות ארצות הברית ומערב אירופה, בין השאר סביב נושא הרפורמים והקונסרבטיבים. יש להניח שגם היא יודעת שבבחירות האחרונות בארצות הברית טובת ישראל כבר לא הייתה השיקול הראשון או השני בהחלטה של הבוחר היהודי-אמריקני למי להצביע. זה לא סוד שלמרות פלאי הטכנולוגיה, האחים כבר לא שומרים על קשר מי יודע מה. לא מעט קהילות בעולם נגסו ביס אחד יותר מדי מהתפוח המורעל של התעמולה האנטי-ישראלית, והם אפילו מאמינים לה.
החיבוק שבחרה רגב לתת ליהדות התפוצות יכול היה להיות נכון מאוד לולא המילקי של ברלין, והעובדה שעיני ישראלים רבים מדי נשואות לשם. שעדיין הפרסומות המקפצות על השגת ויזה לחו"ל נענות בהקלקות רבות מדי. לאלה שמחליטים לעזוב את ישראל כבר לא קוראים "יורדים", אלא "מהגרים". רילוקשיין. תנאי החיים כאן קשים, אז הם שם, עושים עסקים ולומדים, קהילות גדולות של ישראלים שמשמרים שפה והווי. כשבת דודה אהובה עלתה לישראל מארצות הברית, לא מעט חברים ומכרים שלנו הציעו לבדוק את שפיותה. התנועה המתבקשת, הסבירו אנשי מלח הארץ בביטחון מלא, היא הפוכה. מכאן לשם. מעבר לים נמצאים הכסף, הנוחות, הביטחון והראש הקטן. חאלס פיגועים, פוליטיקה וחרדה קיומית.
אז אנחנו אולי הרוב, אבל עדיין לא מספיק מאושרים. וכל עוד העיניים נשואות החוצה, צריך להשאיר מקום אחד קטן שאליו מי שבחר לאהוב אותנו מרחוק איננו מוזמן. כלומר מוזמן, אבל לצפות מהקהל. נמשיך לאהוב, לחבק, לשלוח שליחים, להקשיב ולסייע ליהודי התפוצות. נשמור על קשר חם. נודה ונפרגן לתורמים הלא מעטים שבונים ופועלים כאן באהבה רבה. אבל את הנרות במסיבת יום ההולדת של המדינה, ראוי שידליקו מי שנמצאים כאן יום יום. אלה שנושאים עם הכלל את המשא הלא תמיד פשוט של חיים ועשייה בתוך מדינת ישראל ולא מחוצה לה. ולו כמסר למי שחושב שאפשר גם וגם.