יום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה...לצערי כל כך הרבה הרוגים עברו תחתינו מתנדבי ארגון זק"א ואתה מנסה להזכר במקרים שנגעו עמוק בנפש.
מקרים שהחברה הישראלית לא תישכח ...אולי פיגוע האוטובוס בכפר דרום ואולי את הרצח המתועב של רוני צאלח ואולי את מות/הרצחו המיותר של אלקנה גובי, אולי הפיגוע במכינה בעצמונה ורימון שניזרק לחדר קטן והורג את אריק קרוגליאק בשניות.
אולי הרצח של ישראל לוטטי היקר שהיה חייל בשרות צבאי, אולי על טלי חתואל וארבע בנותיה ומחבלים שעשו עליהן וידוא הריגה.
ואולי הפיגוע הנורא בישיבת מרכז הרב בירושלים, להרים נילון ועוד ניילון והזיהוי נעשה...ו-43 שיחות שלא נענו.
המקרים רבים ואנו עסוקים במלאכת הקודש של הבאת חיילי ואזרחי ישראל לקבר ישראל ע"פ ההלכה היהודית.
על מקרה אחד שנחרט לי בראש אבקש לספר: על טנק מרכבה שעולה על מטען רב עוצמה בשעת ערב ואני שנימצא בתוך האירוע מבין שיש כאן מספר הרוגים.
למפקד היחסית צעיר לא ברור אפילו מה מותר לומר להורים ומה לא והוא אומר לאמא תתקשרי לקצין העיר הם כבר יאמרו לך (ואני שומע מחריש וחושב על האמא מהצד השני).
אז קוראים לקצין החימוש ומבקשים את הטנק לגרור ...ואני שראיתי למטה גופת חייל צה"ל שאפשר להצילה שלימה פניתי לקצין החימוש ובקשתי: המתן!
לא רחוק מכאן נמצא עמי שקד, קצין הביטחון של מועצת חוף עזה וברכבו ציוד חילוץ פנאומטי שיכול להרים משקל של 100 טונות.
בקשתי נענית ועמי נכנס עם הציוד ומרימים יחד את הטנק לגובה של עד מטר ואני משתחל פנימה ומצליח להוציאו גופה שלימה של חייל ולולא שנוכחתי הייתה מרוטשת עם גרירת הטנק...
ולעצמי אני אומר לו הגעתי לזק"א רק בגלל גופת חייל זה דיינו. שבעזרת ה' נזכה לבשורות טובות ונאמר למשחית הרף ומכאן ואילך חושבנא טבא.