״אני מרגישה שאתה צופה מלמעלה״

מאות בני משפחות שכולות השתתפו אמש (ראשון) בטקס יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה שקיים ארגון "משפחה אחת" (OneFamily).

הטקס, המתקיים מדי שנה, מתייחד בכך שהוא מורכב כולו מנאומים קצרים של בני משפחות הנופלים והנרצחים ומשירה משותפת.

בטקס נאמו בני משפחות השכולות: אופיר שער - אביו של גיל-עד שער, שנחטף יחד עם שני חבריו בצומת גוש עציון ונרצח על ידי מחבלי החמאס ב-2014; עידו יאורי - אחיו של סמל ראשון עמית יאורי, לוחם בחיל ההנדסה שנהרג במהלך מבצע "צוק איתן"; ליאל רובל - אחיו של סמל בניה רובל, לוחם בצנחנים שנהרג במהלך מבצע "צוק איתן"; צחי קריגמן - אביה של שלומית קריגמן, שנרצחה בפיגוע בבית חורון ב-2016; מלכה קלנגל, אימו של רב סרן יוחאי קלנגל, שנהרג בגבול הצפון ב-2015; רעות יהלומי - רב"ט נתנאל יהלומי, שנהרג בגבול מצרים ב-2012.

מי שהנחתה את הטקס הייתה יעל ויסמן - אלמנתו של סמ"ר ינאי ויסמן שנרצח בזמן שהסתער על מחבל בסניף רמי לוי ב-2016. "במשך כל השנה חיכיתי שתחלוף כבר שנה. במשך שנה קיוויתי שמשהו יתבהר וישתנה. אולי הידיעה הזו שעברתי כבר שנה, חגים ואירועים תגרום למשהו להיראות קצת אחרת. קיוויתי שאולי אחרי שתחלוף שנה אדע איך להתמודד עם כל סיטואציה. ועכשיו אני פה, אחרי שנה. עומדת מולכם אבל מבפנים נשברת, ומתגעגעת לאי הוודאות שליוותה אותי בשנה האחרונה. רוצה לא לדעת מה יעבור עליי בכל יום במהלך השנה הזו, או כמה קשה יהיה בחופשות ובחגים, יום הנישואין או ימי ההולדת".

“רוצה לא לחשוב על יום הזיכרון - יום בו כל העיניים נשואות אלינו, אל אותן המשפחות שאיבדו את יקירהם, רוצות לחלוק איתנו את הכאב שבמשך השנה הוא רק שלנו, אבל היום הוא של כולם. ואני? אני רק רוצה לברוח אליך ינאי ולהיות איתך לבד. אבל היום כולם שם איתך. אז תרשה לי לבקש משאלה, דווקא ביום שהוא הכי שלך - תעשה שהוא יגיע. היום שבו לא ארגיש את הכאב בכל נשימה ונשימה היום בו אוכל להסתכל במראה ולהגיד שאני בסדר, שאתה בסדר. שאני עושה נכון, בוחרת נכון, חיה נכון. שהדרך שלי זאת הדרך והיא לא רק שלי, היא גם שלך. אפילו שאתה לא פה תשלח לי סימן, איתות או מלאך שיכוון וידריך אותי. בבקשה ינאי רק תראה סימן, משהו קטן. כי בתוך חוסר הידיעה המטורף הזה, בלעדיך, אני לא חושבת שאצליח להחזיק מעמד. אני מבטיחה לך שאתה נישאר ותישאר חלק גדול ומשמעותי ממני. אתה ממשיך לחיות בי ולהחיות אותי”, הוסיפה יעל.

צחי קריגמן סיפר על הלילה הראשון אחרי הירצחה של שלומית, "מצאתי את עצמי באותו לילה עומד במסדרון בבית החולים, מוכה יגון. בחדר, מצד אחד, שלומית, בתי בכורתי, שוכבת במיטה, מכוסה בסדין מכף רגל ועד ראש. לא חיה, לא נושמת, לא זזה. ובחדר מהצד השני, שלושה מילדיי: נתנאל, תמר ודרור, שוכבים במיטות, מכוסים בסדין עד הצוואר – חיים ונושמים, ישנים שינה טרופה. ואני, אבא המלא עד גדותיו בכאב בלתי נתפס, צריך להיות שם בשבילם, להעיר אותם מהשינה ולהגיד להם שזהו, זה נגמר, הפסדנו. היססתי: איך אוכל להכיל את כאבם ויגונם כשאני מלא בכאב וביגון שלי? הערתי אותם וסיפרתי להם את הנורא מכל. וכך על הכאב שלי על מותה של שלומית הצטרפו כאביהם של נעמה ושלושה מילדיי".

טקס הזכרון של ארגון "משפחה אחת"
צילום: שרה לוין

"כל אחד ואחת הגיב אחרת ואני ניסיתי לתמוך, לעזור, לעבור מאחד לשני. ומפעם לפעם פשוט לא יכלתי יותר, פרשתי לפינתי ובכיתי. במהלך ה’שבעה’ בביתנו, הזכיר אחד המנחמים בדברי הנחמה שלו את הפסוק: 'ואעבור עלייך ואראך מתבוססת בדמייך ואומר לך – בדמייך חיי'. נעמה פרצה בבכי ולחשה בכעס: 'איך הוא מזכיר דווקא את הפסוק הזה, כשאנחנו אבלים על שלומית שהתבוססה בדמה ולא נאמר לה - בדמייך חיי' כששיתפנו חבר במחשבותינו, הוא אמר לנו משפט שמלווה אותנו לאורך השנה האחרונה. הוא אמר לנו: 'הפסוק הזה לא מתייחס לשלומית. הוא מתייחס אליכם! אתם – שמתבוססים בדם לבכם הפצוע. אתם – בדמייך חיי!' ואני, עם לבי הפצוע, מנסה לבחור בחיים", הוסיף.

עידו יאורי סיפר על המפגש האחרון עם עמית, "השנה הנושא של הטקס הוא 'מקום' ואני חשבתי על המקום האחרון בו היינו שנינו, עמית ואני, לבד. יום שבת ומבצע שובו אחים בעיצומו ועמית אמר שהוא רוצה לרדת לעיר העתיקה לקנות כנאפה ובקלוואה מיד הסכמתי כהרגל של יום שבת, איך אפשר לסרב לטייל ברחובות העיר עם הריחות המוכרים. הגענו לעיר העתיקה והרגשנו את האווירה המתוחה, זה לא היה כמו עוד יום שבת רגיל, אבל אני הייתי עם עמית והרגשתי בטוח. התהלכנו ברחובות העיר ודיברנו. כל אחד סיפר על מה שמעסיק אותו. עמית סיפר על הצבא ואני שאלתי והתעניינתי מה הוא אוהב בתפקיד, מה מגניב בצבא ובעיקר על פיצוצים כי בכל זאת - הנדסה קרבית. עמית שאל אותי על הלימודים אבל בעיקר על האימונים שאני עושה, איך אני מתקדם ומה התוצאות שלי. בדיעבד אני יכול לומר שזה היה יום מאוד לא שיגרתי ביחסים בנינו… ואני מבין שרק לקראת הסוף באמת נפתחנו אחד אל השני והרגשתי שעמית יותר מעורב בחיים שלי ואני יותר מעורב בחיים שלו."

שנטל בלזברג, מנכ"לית "משפחה אחת" אמרה למשפחות השכולות: "ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה והטרור, כולנו מרכינים ראש לאובדן היקר והקשה מנשוא שלכם. ביום זה עם ישראל מנסה, ולו למספר רגעים, לעמוד לצדכם ולהשתתף אתכם במשא הכבד שאתם נושאים יום יום. יום זה בו כולנו - ילדים, נערים, בוגרים - מתגבשים לישות אחת ומלוכדת כגוף אחד. גוף, אשר מנסה להתגבר על פצע פתוח שמדמם לעד ולב שבור שלעולם לא יתאחה. אין די לדמעות ואין מזור לכאב. ביום זה בו נדמה כי הדקות שחולפות כשעות, מנותקות ממימד הזמן. ביום זה בו נדמה כי אירועי העבר, מתערבבים להם עם כאב ההווה וחדלות העתיד. אנו בעמותת 'משפחה אחת' מבקשים לאמץ אתכם בחוזקה אל ליבנו יחד עם כל מדינת ישראל, לצעוד אתכם את המסע הארוך, הקשה, המייגע והמייסר הזה ולהבטיח לכם שנעמוד לצדכם כל יום וכל שעה".

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו