"הוא היה תלמיד חכם, גם כשעבד ברפת"

בן האדמו"רים שהיה רפתן בקיבוץ ובסוף ימיו חזר לעשות טישים. סיפורו של הרב ישראל בן שלום פרידמן, שנפטר השבוע

יוסף ארנפלד , ח' באייר תשע"ז

"הוא היה תלמיד חכם, גם כשעבד ברפת"-ערוץ 7
הרב ישראל פרידמן בן שלום זצ"ל
צילום: שוקי לרר

השבוע הגיעה לקִצה מסכת חיים מופלאה וכמעט בלתי אפשרית של הרב ישראל פרידמן בן שלום זצ"ל, מי שהחזיק בשושלת חסידית מפוארת, כבן אחר בן לרבי ישראל מרוז'ין, ומאידך בילה פרק נכבד מחייו כחבר קיבוץ מן המניין.

"כשהרב ישראל ואשתו עזבו את אורח החיים החרדי ועברו לקיבוץ, אבא שלי, שהיה בן דוד של ציפורה אשתו, ניסה במשך שנים לשכנע אותם לחזור. האידיאולוגיה שדחפה אותם אז הייתה של צדק חברתי וסוציאליזם, שקסם לרבים מהעולם החרדי. למרות שבפועל הם אף פעם לא נטשו את דרך התורה וגם שם שמרו על כל מה שצריך, חרף מגוריהם בקיבוץ", את הדברים הללו מספר השבוע הרב משה הגר על מי שזכה לכינוי "האדמו"ר הציוני" והלך לעולמו ביום שני בגיל 94.

הרב פרידמן בן שלום נולד לאביו רבי יצחק בן רבי משה יהודה לייב מפאשקאן, ולשרה-דבורה פרידמן בת רבי מנחם מנדל מבוהוש, בעיירה בוהוש שבחבל מולדובה ברומניה. לאחר שעבר את מאורעות השואה הוא נישא לציפורה תבלד"א, בתו של האדמו"ר ה'אמרי חיים' מויז'ניץ זצ"ל. בשנת תש"ו עלו השניים ארצה והיו ממייסדי קיבוץ רשפים שבעמק בית שאן המשתייך לשומר הצעיר, בו התגוררו כ‑18 שנה.

במהלך מלחמת העצמאות הוא השתתף בלחימה שבלמה את הכוחות העיראקיים שבאו מירדן, עבד ברפת ומאוחר יותר כרועה צאן בקיבוץ עין חרוד. "הוא היה תלמיד חכם עצום, גם כשעבד ברפת. פעם חיפשתי מקור על אמורא מסוים, אבא שלי אמר: תשאל את 'סוקו' – שהיה הכינוי המשפחתי שלו", מתאר הרב הגר. בהמשך, עקב אילוצים משפחתיים, עברה המשפחה להתגורר בקיבוץ הדתי סעד. בשלב מסוים החל להדריך קבוצות של עליית הנוער, ועיקר עיסוקו היה בתחום החינוכי, בעיקר באקדמיה באוניברסיטת בן גוריון.

לפני כ-17 שנה עזב את האקדמיה ועבר להתגורר בקיבוץ העירוני 'בית ישראל' בשכונת גילה בירושלים, אותו הקים הושע בנו, והחל ללמד במסגרת המכינה הקדם-צבאית 'בית ישראל'. המכינה הייתה הראשונה ששילבה תלמידים דתיים וחילונים. בנוסף לכך החל ללמד בישיבת ההסדר בנתיבות שהקים בנו שמוליק, והוא עמד בראשותה יחד עם הרב דוד אסולין.

בשנותיו האחרונות חידש הרב ישראל את דרך אבותיו האדמו"רים, וחזר לכל המנהגים והגינונים החסידיים. כך בימי ההילולה של אבותיו ובהזדמנויות נוספות החל לערוך טיש. על אף שחבש לראשו כיפה סרוגה, בשבתות נהג ללבוש קפוטה חסידית ולחבוש שטריימל בעל כיפה מוגבהת, כמנהג אדמו"רי רוז'ין. "זה לא היה מהפך, אלא שינוי הדרגתי. דבר שמאפיין את כל הדור, של חזרה למסורת", מבקש הרב הגר להדגיש. "למעשה הוא אף פעם לא נטש, הוא המשיך ללמוד ולכתוב. הוא הוציא ספר חשוב על מחלוקת בית הלל ובית שמאי".

"אין אף אדמו"ר בעולם שמסתובב בשבת בטיש בין האנשים להגיד להם 'לחיים' ולא הם באים אליו, כולל ילדים וצעירים", מתאר הרב דוד דודקביץ, רב היישוב יצהר, שהחזיק בשנים האחרונות קשר אישי עם הרב בן שלום. "הוא היה מוכן כל הזמן לעשות תהליכים צעירים מאוד, של התקדמות והתחדשות אצל עצמו. הוא היה מתחדש בלי הרף, וגם בגיל שלו היה כל הזמן קשוב להתחדשויות רוחניות. מצד אחד מאוד נטוע בשורשים של הדורות הקודמים, ומצד שני כל כך פנוי להתחדשות הרוחנית והלאומית ולגשר ביניהם. ערוך ומזומן - מה הוא עוד יכול להועיל לצרכים של כלל ישראל בדור הזה".

בנו הצעיר, תא"ל הושע פרידמן בן שלום - ראש המכינה הקדם-צבאית וקצין מילואים ראשי, שבמשך שנים רבות היה יד ימינו, החל גם הוא לאחרונה להתנהג באורח חסידי של ממש, וככל הנראה ימונה לממשיך דרכו. באורח סמלי, מסכת חייו המופלאה הסתיימה ביום ה' באייר, המעיד יותר מכול על שילוב העולמות יחד.