ההבטחות עדיין באוויר

מאה ימים אחרי שנכנס לבית הלבן טראמפ מנסה להמשיך ליצור קדנציה מלאה בסערות ובהתכתשויות, אולם בפועל את רוב הבטחותיו לא מצליח לממש

ניצן קידר - ערוץ 7 , ח' באייר תשע"ז

ההבטחות עדיין באוויר-ערוץ 7
לא הצליח למצוא תחליף לאובמה-קר. טראמפ
צילום: Joshua Roberts, רויטרס

אף אחד בסביבתו של דונלד טראמפ לא יעז לומר זאת בקול, אבל נראה שעל פי ההתרחשויות עד כה, גם הנשיא עצמו יעדיף להשאיר מאחוריו את מאה הימים הראשונים לכהונתו בבית הלבן. בימים האחרונים נשמע טראמפ כשהוא מזלזל במספר הימים העגול, ואף טען כי מרבית התוכניות שלו הושגו. אבל אם נחזור אחורה, כמה ימים לפני הבחירות שבהן הפתיע את אמריקה, יהיה קשה לשכוח את המשפט הבא: "דמיינו לכם", כתב לתומכיו לפני הבחירות, "מה נצליח להשיג במאה הימים הראשונים שלנו בבית הלבן".

אז מה באמת אירע במאה ימים? בעיקר הצהרות על שינויים ורפורמות כמו חומה בגבול עם מקסיקו, וכמו תוכנית בריאות מהפכנית במקום 'אובמה-קר' שהאמריקנים לא היו מרוצים ממנה. גם אם תוסיפו לכך את הטונים גבוהים מול צפון קוריאה ושינוי היחס לישראל, עדיין נראה שהבטחות הבחירות של טרמאפ נותרו ברובן בגדר הבטחות.

אז כן, הוא העביר 28 חוקים מאז שנכנס לבית הלבן ומדובר בשיא של 68 שנים, אבל אף אחד מהחוקים הללו לא נחשב משמעותי במיוחד לאזרח האמריקני. כמחציתם בכלל עוסקים בביטול חוקים שחוקק קודמו בתפקיד, ברק אובמה.

"בינתיים לא ממש מצליח לטראמפ", מסכם העיתונאי שמואל רוזנר, מומחה לארצות הברית, את מאה הימים הראשונים של הנשיא בתפקיד. "הדבר היחיד שהוא הצליח לעשות בצורה טובה יחסית זה מינוי של שופט עליון שמרני, שנחשב גם מינוי טוב מאוד. בכל הנושאים האחרים טראמפ לא מצליח להוביל את המפלגה הרפובליקנית למקום שבו היא תגיע להסכמות".

יכול להיות שהניסיונות שלו ליצור תחושה של מנהיג חזק פוגעים בו?

"הוא רצה למצוא תחליף ל'אובמה-קר', ולא הצליח. גם שינויים בתקציב שהוא מתכנן נמצאים כרגע בערפל. בתי המשפט בלמו את היוזמות שלו ואת הניסיונות לשנות את חוקי ההגירה. רוב היוזמות שלו בנושאי פנים לא כל כך הצליחו. הוא עשה פה ושם דברים באמצעות צווים נשיאותיים, אבל הצעד הזה משדר חולשה כי זה אומר שהוא לא מצליח להשיג לצעדים הללו רוב בקונגרס. היה אפשר להניח שנשיא רפובליקני ושני בתי מחוקקים עם רוב רפובליקני יובילו מהלכים משמעותיים במדיניות הפנים, אבל כרגע נראה שהמלחמות הפנימיות בין הרפובליקנים מונעות את האפשרות הזאת".

הבוחרים שלו מרוצים לדעתך?

"נתוני הפתיחה של טראמפ לא טובים. האהדה אליו ביום שבו ניצח, וגם מאז הניצחון, נמוכה מאוד ביחס לנשיאים קודמים. האם הוא עונה על הציפיות של מישהו? אני מניח שעל הציפיות של ציבור בוחריו הוא עונה, כי זו הדמות שהם רצו בבית הלבן. כרגע הוא לא מחפש להרגיע את הטון של מערכת הבחירות, אלא להמשיך אותו אל הקדנציה שהוא רוצה שתהיה מלאה בסערות ובהתכתשויות, והוא ממשיך להילחם. אולם בסופו של דבר נשיא אולי נלחם הרבה אבל רוצה גם לנצח, ובשלב הזה מספר הניצחונות שלו אינו גדול".

הולך על הקצה

אחד הדברים שהיו חשובים לנשיא החדש, כבר בתחילת דרכו, היה להראות שארצות הברית חוזרת לימיה כמנהיגה המשפיעה של העולם. הוא לא היסס להתעמת עם אף אחד בזירה הבינלאומית. "הדבר הכי דרמטי שטראמפ עשה עד עכשיו במדיניות החוץ הוא התקיפה בסוריה, והוא פעל באופן מפתיע מאוד", אומר רוזנר ומבהיר שהצעד הזה מדבר בעד עצמו. "אני חושב שזו הייתה סוג של הודעה דרמטית לפיה יש כאן נשיא שלא רק מדבר אלא מוכן לנקוט גם בפעולות משמעותיות כשהוא חושב שמישהו חצה את הגבול. הוא נתן לעולם סיבה לתהות האם באמת מדובר כאן בסוג חדש של מנהיג וזו אמירה משמעותית בהחלט".

ומה עם צפון קוריאה שהטונים הגבוהים בינה ובין ארצות הברית מסעירים את העולם?

"בעניין צפון קוריאה נראה שהעסק מתחמם, אבל לא ברור לאן זה יוביל. ברור שטראמפ מנסה לחמם את הזירה באופן שהסינים ירגישו שהם מוכרחים להתערב כדי למנוע התדרדרות קטלנית. זה יכול להצליח אבל גם יכול להיגמר בקטסטרופה. ברור שטראמפ מוכן ללכת על הקצה, יותר מקודמו, ולעשות שימוש מחושב בתדמית שיצאה לו כאדם נמהר, הפכפך ואולי לא לגמרי אחראי, כדי להשיג את המטרות שלו במדיניות החוץ. אולי אם העולם יחשוב שהוא קצת משוגע מנהיגים לא ירצו להתעסק איתו ויעדיפו להתפשר".

גם באשר למדיניות החוץ של טראמפ בכל הנוגע לישראל, אין ספק שמאז נכנס הנשיא החדש לתפקידו מורגשת הקלה גדולה במערכת המדינית, ובעיקר בסביבת ראש הממשלה. עם זאת, גם אנשי נתניהו יודעים שהשקט היחסי יכול להתברר בעתיד ככזה שלאחריו באה הסערה. נכון לעכשיו השגרירות עוד לא עברה לירושלים, וזו הבטחת בחירות מהותית של הנשיא, וגם בנושא המדיני אנשי ההתיישבות בינתיים חווים יותר אכזבות מבשורות.

שמואל רוזנר טוען שביחס לישראל טרמאפ נמצא עדיין בשלב הדיבורים. "במאה הימים הראשונים שלו טראמפ לא עסק בנושאים הקשורים אלינו באופן ישיר, ולכן אנחנו לא באמת יודעים לאיזה כיוון הוא הולך. אנחנו מרגישים שינוי ברמת האינטימיות של השיח ובעובדה שאין יותר עימותים, לפחות בשלב זה. ברמת המדיניות השינויים הם לא דרמטיים. טראמפ לא עשה שום דבר משמעותי יותר מקודמו בעניין האיראני, ובעניין הפלשתיני, לפחות על פי ההצהרות, הוא מתכוון לעשות דברים דומים לקודמו. השיחה בין הממשלים טובה יותר מאשר בתקופת אובמה, אבל חשוב לציין שהדבר לא עמד עדיין למבחן אמיתי".

אז הכול בעצם עניין של תחושה?

"יש עוד שינויים קלים. לדוגמה, המדיניות של שגרירת ארצות הברית באו"ם, ניקי היילי, היא בפירוש שינוי לטובה לעומת סוף התקופה של אובמה. אבל גם אובמה בתחילת תקופתו פעל באו"ם באופן טוב יחסית בעניין ישראל. השינויים מורגשים כרגע בעיקר בתחושה, אבל לא במדיניות. מוקדם מדי להניח שהמדיניות של טראמפ תהיה טובה לישראל".

לא מנהל סדר יום

נהיה הוגנים לרגע. את נקודת המבחן של מאה הימים יזם הנשיא רוזוולט, אי שם במחצית הראשונה של המאה ה‑20. אולם כמעט כל נשיאי ארצות הברית מאז לא הצליחו לעמוד בקיום ההבטחות שנתנו כמועמדים במאה הימים הראשונים לכהונתם.

רוזנר, אשר בקי מאוד גם במה שנאמר על טראמפ בתקשורת האמריקנית על שלל האינטרסים הפנימיים שלה, מנסה להניח את האצבע על הבעיה המרכזית של טראמפ כנשיא. "בנושאים רבים אנחנו לא מבינים באופן מהותי מה הוא רוצה. הוא מציע תוכניות מהפכניות, ויורד מהן באותה המהירות. בסופו של דבר כדי שנשיא יצליח לייצר סדר יום הוא צריך לבחור כמה נושאים עקרוניים, ולדחוף אותם בכל הכוח. לטובתו אפשר לומר שעם כל הבלגן, לא נגרמה שום קטסטרופה. החיים ממשיכים והממשל מתפקד.

"מצד שני היכולת של טראמפ לנהל סדר יום, פנימי או חיצוני, נמוכה מאוד, כי לא מבינים לאן הוא חותר. יש המון כותרות מצדו, אבל קשה מאוד לזהות תוכנית פעולה בתחומים המרכזיים. לכן בינתיים אנחנו רואים אותו עושה הרבה תנועות עם הגוף, אבל לא זז לשום מקום".

מאה ימים ועוד קצת עם טראמפ כנשיא כבר מאחורינו, אבל קשה למצוא פרשן או פוליטיקאי שינסה להמר איך ייראו מאה הימים הבאים של כהונתו. בעצם, למה להסתכן? אצל טראמפ, כך מסכימים כל מי שכותבים או עוסקים בו - הכול יכול לקרות.